הרצח של אן ווידקומב, דמות מוכרת מהעולם הפוליטי והטלוויזיה הבריטית, הפך מהר מאוד לסיפור של זעזוע מוחלט. בני משפחתה סיפרו כי הם עדיין מתקשים לעכל את מה שקרה, והם חוששים שבשניות האחרונות של חייה היא חוותה פחד קיצוני ממש. לא מדובר בסתם “אירוע טראגי”, אלא במה שנראה כמו פלישה אלימה לבית מבודד בדבון.
מה שידעו בינתיים לא פחות מטריד: ווידקומב, בת 78, נמצאה מכוסה בדם לאחר שנפגעה בצורה קשה בראש. המשטרה מאמינה שמדובר בתקיפה קטלנית שבוצעה על ידי גבר בודד. הזירה: ביתה באזור דארטמור, מקום שמצד אחד נראה שקט ומרוחק, ומצד שני מתברר כלא מספיק מוגן כשמישהו מחליט להיכנס פנימה.
כעת השלב הבא הוא חקירה: בימים האחרונים המשטרה החלה באיסוף ראיות סביב הבית, כולל בדיקות טכניות של מה שהותקן במקום. לפי מה שמתואר, המשטרה ריכזה מאמץ להבין מי היה שם, מתי זה קרה, ואיך החשוד הצליח להיעלם אחרי המעשה. בני המשפחה, מצדם, מתארים את זה כבלתי נתפס: “מצאנו אותה בצורה ברוטלית”, הם אומרים, והדגש הוא על כך שלפי ההשערה היא הייתה שרויה בטרור ממשי ברגעים האחרונים.
החקירה קיבלה תפנית דרמטית כשנודע כי נעצר חשוד בן 26. הגבר נעצר כמה קילומטרים מהאזור שבו התנהלה החקירה, שעות ספורות לאחר שהמשטרה פרסמה את פתיחת החקירה. כרגע אין הכרזה פומבית שמדובר בעניין פוליטי, והמשטרה מבהירה שהכיוון אינו מתויג אוטומטית כטרור.
איך בכלל נוצר פער בין “היא הייתה אמורה להופיע בטלוויזיה” לבין “היא כבר לא בין החיים”?
כאן מגיע החלק שמרגיש הכי לא הגיוני. ווידקומב הייתה אמורה להופיע באולפן טלוויזיה, ובפועל היא לא הגיעה. זה מה שהדליק נורה אדומה. היא חיה לבדה מאז פרישתה מהחיים הפוליטיים בשנת 2010, וביום שבו לא הצליחה לענות לטלפונים, קראו למשטרה. בסופו של דבר התגלתה גופתה במטבח של ביתה.
העניין הוא לא רק שהיא לא הופיעה. אלא שהדבר קרה בפרק זמן קצר בין שגרה לכאוס. מי שמכיר את הדרך שבה אנשים מוכרים עובדים עם לוחות זמנים, יודע שהיעדרות פתאומית כזו גורמת למשפחות להרגיש שמשהו לא תקין. במקרה הזה, זה כנראה הציל זמן יקר למשטרה, אבל עדיין לא מנע את הטרגדיה.
המצלמות בבית, והגישה שלה לאבטחה: “אם מישהו יגנוב גנום, אני אראה”
יש עוד פרט שמוסיף שכבה לסיפור: ווידקומב הייתה ידועה בעמדות נחרצות ובסגנון ישיר גם בכל מה שקשור לביטחון אישי. בעבר היא סיפרה בגישה כמעט שובבה שאין לה נטייה להשקיע בגדרות ענק או מערכות מתוחכמות, ושהיא סומכת על מצלמות ותיעוד. היא אפילו התייחסה לגניבת פסל גינה קטן, כאילו זה הדבר הכי סביר שיכול לקרות, וביקשה לוודא שבמצלמות יראו הכל.
עכשיו, כשנראה שמישהו הצליח להיכנס ולפגוע בה קשה, השאלה המסתתרת מתחת לכל זה היא: האם המצלמות עזרו לזהות במהירות את החשוד? ומה בדיוק הן תיעדו? החקירה עוד לא נתנה תשובות מלאות, אבל עצם העובדה שהוזכרו מצלמות רבות סביב הבית מרמזת שהן יכולות להיות מפתח.
האם זה קשור לדעות שלה, או שזה פשוט פשע אלים?
בנקודה הזו המשטרה אומרת שהיא עדיין “פתוחה” לכמה כיוונים, כולל האפשרות שזה נגמר בשוד שהשתבש. מצד שני, ווידקומב הייתה דמות עם קונפליקטים ציבוריים: היא התנגדה להפלות ולזכויות להט”ב, והייתה גם יעד מוכר של פעילים מהשמאל. בעבר היא אפילו תיארה איך קיבלה איומי מוות, ושמרה על גישה קשוחה ולא דרמטית.
אבל בין “היא לא פחדה פוליטית” לבין “היא מתה בנסיבות אכזריות” יש מרחק עצום. לכן השאלה הגדולה שעולה היא לא רק מי עשה, אלא למה דווקא עכשיו, ואיך אדם שנראה שהוא חלק מהנוף הציבורי הפך ליעד של פלישה אלימה לביתו הפרטי.
מה המשפחה רוצה לדעת עכשיו?
בשלב הזה, המשפחה מתמקדת בטראומה עצמה ובפער בין מה שהיא הייתה אמורה לעשות לבין מה שקרה בפועל. הם רוצים להבין את הפרטים, להבין אם נלקח משהו מהבית, להבין האם הייתה היכרות מקדימה בין החשוד לקורבן, והאם הייתה דרך להתריע מוקדם יותר.
כרגע זה עדיין לא סיפור סגור. אבל כל רמז שנזרק על מצלמות, על תזמון ועל נסיבות מעצר החשוד, אומר דבר אחד: החקירה כנראה תיאלץ לפרק את השגרה היומיומית שלה לגורמים, ולגלות איפה בדיוק נכנס האימה.
