ביזאר

האם אפשר להפוך שוב צפרדעים לרעילות? המדענים מנסים להציל אותן

אחרי שהפטרייה מחקה אוכלוסיות, בשבי הצפרדעים שרדו אך איבדו את ההגנה הטבעית שלהן

3 דקות קריאה 4
בהתאם לסעיף 27 לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 (שימוש הוגן לצרכי דיווח ותוכן עיתונאי)

תארו לעצמכם צפרדע שממש אמורה להיות “חריפה”, אבל אחרי שמצילים אותה בשבי היא מאבדת את היכולת שלה להגן על עצמה. זה בדיוק מה שמעסיק חוקרים עכשיו, והמשימה שלהם נשמעת כמו כותרת לסרט: להחזיר לצפרדעים את הרעילות.

הקבוצה המדוברת היא צפרדעים מסוג Atelopus, שחיות במרכז ובדרום אמריקה. בטבע הן רעילות באופן טבעי, וזה לא גימיק: הרעלים שלהן מרחיקים טורפים. אצל חלק מהפרטים, הכמות שמכילה צפרדע אחת יכולה להספיק כדי להרוג אלפי עכברים. כן, זה ברמה של “אל תתעסקו איתי”.

הבעיה התחילה כשפטרייה קטלנית תקפה אוכלוסיות של דו-חיים. היא נחשבת לפתוגן האימתני ביותר שנרשם אי פעם אצל חיות בר, וכשהיא התפשטה, הרבה אוכלוסיות צפרדעים פשוט התרסקו. כדי לעצור את ההידרדרות, פרויקט הצלת דו-חיים בפנמה גידל צפרדעים בשבי ולאחר מכן שחרר לטבע פרטים שגדלו בתנאים מבוקרים. ב-2017, לדוגמה, שוחררו 83 צפרדעים שגודלו בשבי.

כאן נכנס הטוויסט המעצבן: השבי אכן הגן עליהן מהפטרייה, אבל הוא יצר בעיה אחרת. הצפרדעים שגדלו בתנאים מלאכותיים איבדו את הרעלים, ולכן הן הפכו לטרף קל. במילים פשוטות: הן שרדו את האויב הקטלני הראשון, אבל הפסידו את שכבת ההגנה השנייה.

אז איך מחזירים “טעם חריף” לטבע?

החוקרים מנסים להבין איך אפשר להחזיר לצפרדעים רעילות גם כשהן חיות חופשי. השאלה המרכזית היא לא רק “האם זה אפשרי”, אלא “מה בדיוק גורם להן להיות רעילות מלכתחילה”. כרגע עדיין לא ברור מה המקור: ייתכן שזה מגיע מהסביבה, מאצות, או דרך שרשרת המזון, כלומר מה שהן אוכלות.

כדי להתקדם צריך להתחיל מהבסיס: לזהות את סוגי הרעלים שנמצאים בצפרדעים פראיות, וגם לדעת כמה רעל יש בכל צפרדע. אחר כך משווים את זה למה שיש בצפרדעים שגדלו בשבי, כדי לבדוק האם הרעלים המקוריים נשארים איכשהו בגוף, או שנעלמים לגמרי עם המעבר לסביבה מוגנת.

הניסוי בשטח: איסוף דגימות בלי לנפנף

בשלב הזה מעורב כימאי בשם פיליפ ג’רוויס, שעבד במסגרת שהות במעבדות של מוסד מחקר בפנמה. הוא מצא עשרות צפרדעים מהמין הזה. כדי לאסוף דגימות, הוא הכניס כל צפרדע לשקית פלסטיק יחד עם הורמון שמתח את הגוף לשחרר חלק מהרעלים. הרעיון: לקבל חומר שאפשר לנתח, בלי להסתבך עם ניסויים מסוכנים יותר.

עכשיו המטרה שלו ושל הצוות היא להשוות בין רמות הרעילות בטבע לבין אלה של צפרדעים שגדלו בשבי. אם יתברר שיש חוסר מוחלט, זה יוביל למסלול אחר. אם יתברר שרק “הכמות ירדה”, ייתכן שיש דרך לעורר או להשלים את זה.

האם אוכל רעיל זה הפתרון?

כדי לבדוק השערות, החוקרים גם ביצעו ניסוי שבו האכילו את הצפרדעים עש שיש לו רעל שהוזרק אליו. הצפרדעים שרדו את הבליעה, אבל עדיין לא ברור אם זה באמת מספיק כדי להחזיר לרמות הרעילות שמאפיינות צפרדעים פראיות. וזה החלק המבלבל: אפשר לשרוד משהו, אבל לא בהכרח לקבל את אותה “תוצאה ביולוגית” של רעילות מלאה.

בסוף, המטרה היא להציל לא רק את הצפרדע מהפטרייה, אלא גם להחזיר לה את מנגנון ההגנה שלה מפני טורפים. או, במילים של אחד ממנהלי הפרויקט: איך עושים שהצפרדעים יהיו שוב “פיקנטיות”. כרגע זה נשמע כמו קסם, אבל מתברר שקסם ביולוגי תמיד מתחיל בשאלה אחת מטרידה: מאיפה הרעילות בכלל מגיעה?

שתף: WhatsApp Facebook X

שאלות נפוצות

איך מדענים מנסים להחזיר לצפרדעים Atelopus רעילות בטבע?
הם מנסים להבין מה גורם לצפרדעים להיות רעילות מלכתחילה. לכן הם בודקים את סוגי הרעלים ורמותיהם בצפרדעים פראיות לעומת פרטים שגדלו בשבי, ומנסים לראות אם הרעלים נעלמים או פשוט יורדים בכמות עם המעבר לשבי.
מה גרם לצפרדעים להפוך לרעילות פחות לאחר גידול בשבי?
הפרויקט בשבי הגן על הצפרדעים מפטרייה קטלנית, אך יצר בעיה אחרת. צפרדעים שגדלו בתנאים מלאכותיים איבדו את הרעלים, ולכן הפכו לטרף קל. הן שרדו את האיום הראשון, אך הפסידו שכבת הגנה שנייה.
מתי שוחררו פרטים שגדלו בשבי והחלו לבדוק את ההשפעה?
בפרויקט ההצלה בפנמה בוצעו שחרורים של פרטים שגודלו בתנאים מבוקרים. לדוגמה, ב-2017 שוחררו 83 צפרדעים שגדלו בשבי, כדי לנסות לעצור את הירידה באוכלוסיות בעקבות התפשטות הפטרייה.
שתפו את הכתבה