רחפנים זעירים, כאלה שנראים כמו צעצוע עד שמבינים שהם יכולים לשנות מציאות, הטרידו בסיסים בריטיים ואפילו בסיסים של ארה"ב בשטחי RAF. הדוח האחרון משרטט תמונה מטרידה: במשך ארבעה ימים בשנת 2024, רחפנים מסוג בלתי מאויש חדרו לאזורי פעילות סביב מספר בסיסים חשובים, כולל לאקןהית ומילדנהול בסאפוק, פיירפורד בגלוסטרשייר ו-פלטוול בנורפוק.
החלק המוזר הוא לא רק עצם ההופעה של הרחפנים, אלא מאיפה הם הושקו. לפי הטענות, נקודת ההמראה הייתה ספינת ריגול של הקרמלין בשם HAV Dolphin, שנצפתה מחופי הממלכה באזור המזרחי של אנגליה. כלומר: לא מדובר במשהו שמגיע ממש מעבר לגבול הקרוב, אלא במשהו שמתוכנן מראש, עם יכולת תמרון בים, כדי להישאר מחוץ לטווחי זיהוי נוחים.
מה עשו בבריטניה כשהרחפנים הופיעו?
כשהרחפנים זוהו, נשלחו לבסיסים מומחי לוחמה אלקטרונית של חיל האוויר המלכותי. מדובר ב-60 אנשי צוות עם יכולות ייעודיות: מצלמות תרמיות, חיישנים לתדרי רדיו ולצלילים, שיבושי GPS, וגם תותחי נגד רחפנים לטווח ארוך. ההוראה הייתה פשוטה אבל קריטית: ליירט כל רחפן שמאיים על מטוסים או על אנשי צבא, תוך שמירה על אבטחת מידע מבצעית.
כדי להבין למה זה לא “עוד אירוע אבטחה”, צריך לזכור שהבסיסים האלה עמוסים בתשתיות רגישות. לאקןהית, למשל, הוא בית לכנף הקרב ה-48 של חיל האוויר האמריקאי, עם מטוסי F-15 ו-F-35A. בתקופת המלחמה הקרה היו שם גם יכולות לאחסון נשק גרעיני, והדוח מזכיר שבשנים האחרונות עלו שוב ושוב סימנים לכך שהבסיס נערך לאפשרות חזרת נשק גרעיני לשטח.
למה דווקא "צי הצללים" משנה את כל הסיפור?
כאן נכנס הרכיב שמסביר את כל המתח: הדוח טוען שרוסיה משתמשת בכלי שיט שנעים במים בינלאומיים כדי לשגר רחפנים מעל בריטניה ומעל יבשת אירופה. המטרה היא לחשוף פערים בהגנות של הברית ולהכניס בלבול: אם ההשקה מגיעה מכלי שיט שמנסה להסתתר, אז גם מערכת ההתראה וגם נקודת ההגעה הופכות לפחות צפויות.
עוד טענה חשובה: הפעילות לא הייתה נקודתית. בין אוגוסט 2024 לפברואר 2026, נטען שרוסיה כיוונה ל-12 מדינות חברות בנאט"ו וגם למדינה נוספת כמו אירלנד, שאינה חלק מהברית. התוצאה הייתה סגירות של שדות תעופה מרכזיים ושיבושים גם בפעילות צבאית, כלומר: זה פוגע גם באזרחים.
איך מנסים לעצור רחפן בלי “להילחם” בו ישירות?
ההגנה בבסיסים כוללת לא רק יירוט פיזי. לפי התיאור, מותקנים מתקנים שמשדרים שיבושים שמטרתם לשבור את הקשר בין הרחפן למפעיל שלו. במקביל יש מערכות שמכונות “קירות אלקטרוניים” שרחפן לא אמור להיות מסוגל לעבור דרכם. במילים פשוטות: לא תמיד צריך להפיל. לפעמים צריך לנתק.
האם זה קשור ליכולת גרעינית ולמסרים פסיכולוגיים?
הדוח מתאר שהקמפיין עשוי לכלול כמה מטרות במקביל: בדיקת זמני תגובה, מדידת סף החלטות, מיפוי נקודות תורפה סביב תשתיות קריטיות, וגם יצירת עלות כלכלית ופסיכולוגית לחברות אירופיות. זה נשמע כמו מלחמה שקטה שמטרתה לשחק עם העצבים ועם מערכות קבלת ההחלטות.
ובמקביל, יש גם רמזים אפשריים להסלמה. נאמר שהגיחות של הרחפנים יכלו להתבצע בתגובה, בין היתר, להפעלת טילים בליסטיים של ארה"ב ושל בריטניה לעבר שטח רוסיה לראשונה. בין אם זה צירוף מקרים או תזמון מכוון, התוצאה אחת: אי אפשר להירגע.
אז מה השורה התחתונה?
הסיפור הזה לא נשען רק על “היה רחפן”. הוא נשען על שלושה דברים: מקור ההשקה מכלי שיט סמוי, תגובה הגנתית שמצריכה משאבים רבים, והעובדה שהבסיסים שנפגעו הם סמלים וגם תשתיות אסטרטגיות. וכשזה מתחבר לתמונה הרחבה יותר של קמפיין מתמשך, ברור למה כולם מדברים על זה.
