שתי הרשעות באונס שבתחילת הדרך אפילו לא נגמרו מאחורי סורג ובריח גרמו לזעם לאומי. עכשיו, אחרי החלטת בית המשפט לערעורים שקבעה שהעונשים המקוריים היו רכים מדי, שני נערים בני 15 נשלחו למוסדות כליאה לנוער. השלישי, הצעיר מהם, קיבל החלטה אחרת.
הסיפור התחיל כשהשניים הורשעו בתקיפתן של שתי בנות בגיל 14 ו-15, באירועים אלימים שהתרחשו באזור פורדינגברידג’ שבמחוז המפשייר. חלק מהתקיפות תועד במכשירים סלולריים של הנאשמים, מה שהחריף את חומרת המעשה בעיני השופטים.
מה העונשים המקוריים ולמה ביטלו אותם?
בשלבים הראשונים, שני הנערים קיבלו עונשים שלא כללו מאסר בפועל: שלוש שנות עבודות שירות בקהילה עם דרישות שיקום. בנוסף, נער בן 14 שהשתתף באירוע קיבל מאסר של 18 חודשים. כלומר, למרות שמדובר בפשעים חמורים, התמונה הראשונה שיצאה החוצה הייתה “רכה” מדי בעיני רבים.
כאן נכנס מנגנון הערעור. התיק הגיע לבחינה מחודשת במסגרת מה שמכונה “ענישה קלה מדי”. הפרקליטות הכללית הפנתה את תשומת לב בית המשפט לכך שהעונשים המקוריים לא משקפים את חומרת הפגיעה, במיוחד לאור גיל הקורבנות והנזק הנפשי שנגרם להן.
מה קבע בית המשפט לערעורים?
בהרכב שכלל את הנשיאה הראשית לעניינים פליליים, ליידי צ’יף ג’סטיס ברונית קאר, לצד השופטת מיס נורט והשופט לורד ג’סטיס אדיס, הוחלט להחמיר את העונשים של שני הנערים המבוגרים יותר. מאחר שבני הנוער אינם מורשים להיחשף בשמם בגלל גילם, הם כונו X ו-Y.
השופטת קבעה שלשניים יש להכניס למשמורת: X ו-Y קיבלו ארבע שנות כליאה לנוער. חשוב: בית המשפט הדגיש שלא בהכרח ישבו כל התקופה מאחורי סורג ובריח, אבל עדיין מדובר בזמן ממושך הרחק מהבית ומהמשפחות.
בנימוק המרכזי נאמר כי מדובר במעשים “כל כך חמורים” שאין ברירה אלא לשנות את העונש. השופטים ציינו שהם ביצעו את האונס בשתי הזדמנויות שונות, ושלא מדובר במעשה רגעי אלא בהתנהגות שהייתה מלווה בהנאה ובהמרצת האחר. עוד נקודה שהודגשה: צילום חלק מהתקיפה בטלפון הנייד, מה שנתפס כמעשה אכזרי במיוחד.
ומה עם הנער השלישי?
הנער הצעיר יותר, Z, לא קיבל החמרה. ברונית קאר הסבירה שההחלטה נשענה על כך שהוא היה מאוד צעיר, מתקשה להבין דברים מסוימים, והיה מעורב באירוע אחד בלבד. לכן, לדעת בית המשפט, אין צורך לשנות את עונשו.
הטענה על “טעות” בפרסום הרשמי
במהלך הדיון עלתה גם מחלוקת לא פחות מעניינת: הופיעו טענות שהייתה שגיאה בפרסום של שירות התביעה, שבמסגרתו נכתב בטעות שנעשה שימוש בסכין באחד ממעשי האונס. ההגנה טענה שהסערה הציבורית החמירה את העונש, בין היתר בגלל “כוח השנאה” ברשתות החברתיות.
מנגד, בית המשפט ביקר בחריפות את שירות התביעה על הכללת מידע לא מדויק. ברונית קאר דרשה הבהרות ושאלה אילו צעדים יינקטו כדי למנוע מצב כזה בעתיד. גם נציגי התביעה הודו שהפרסום אחרי המשפט לא שיקף במדויק את ממצאי השופט, ותוקן בשלב מאוחר יותר.
איך הגיבו המשפחות?
המשפחות של הקורבנות אמרו שהן “נושמות לרווחה” מההחמרה. אחת המשפחות תיארה תחושה של צדק ואחריות רבה יותר, והדגישה שגם אם שום עונש לא יכול לבטל את הכאב, לפחות בית המשפט הכיר בחומרה כפי שהיא באמת.
לפי דברי המשפחות, ההחלטה החדשה גם שולחת מסר לקורבנות אחרים: שהמערכת יכולה לתקן החלטות שלא משקפות די הצורך את חומרת הפשעים.
השאלה הגדולה: איך זה קרה בכלל?
החלק המטריד באמת בסיפור הזה הוא לא רק מה קרה לבנות. אלא איך שניים מהנאשמים יצאו לדרך עם עונש שלא כלל מאסר בפועל, ואז נדרשו ערעור והחמרה כדי להגיע למה שהציבור ראה כקו בסיס של צדק. עכשיו, אחרי ההכרעה, לפחות בחלק מהתיק הזה התשובה ברורה: בית המשפט אמר שהעונש הקודם לא עמד ברף.
