זה נשמע כמו בדיחה של ילדים: ג’ירפות בגן חיות, קרעי גזר מול העיניים, ואיזה חוקר אומר שהן אולי “עושות חשבון”. אבל כשמסתכלים מקרוב, הסיפור הזה לא עוסק רק באוכל. הוא עוסק בשאלה מי בעצם מסוגל לעקוב אחרי כמויות ולבחור בהתאם.
חוקרים בברצלונה ערכו סדרת ניסויים עם ארבע ג’ירפות שמוחזקות בגן חיות. המטרה הייתה לבדוק אם הן מסוגלות להבין הבדלים כמותיים ברמה בסיסית, משהו שנראה כמו מעין “מתמטיקה ראשונית” של מספרים.
איך בודקים אם ג’ירפה “מבינה כמות”
בשלב הראשון הוצבו מול הג’ירפות שתי קופסאות, כשבכל אחת היו כמויות שונות של חתיכות גזר. אחר כך כיסו החוקרים את הקופסאות כך שהג’ירפות לא יכלו לראות את התוספת או החיסור בזמן אמת, והניחו להן לעקוב אחרי מה שקורה.
ואז הגיע החלק המעניין: החוקרים הוסיפו או גרעו עוד חתיכות גזר. כלומר, לא מדובר רק בלהציג שתי כמויות קבועות מראש. הג’ירפות נדרשו להתמודד עם שינוי בכמות, ואז לבחור בין הקופסאות.
68% זה יותר מרנדומלי
כשהחוקרים הוסיפו גזר, הג’ירפות בחרו בקופסה שבה היו יותר חתיכות גזר ב-68% מהמקרים. זה נתון שהחוקרים לא מתייחסים אליו כסתם מזל עיוור. הם טענו שהאחוז הזה גבוה מספיק כדי לחרוג ממה שאפשר היה לצפות לו במקרה.
אבל פה נכנסת השכבה שלא כולם חושבים עליה: אולי הג’ירפות לא “סופרות” בכלל. אולי הן פשוט מגיבות לרמזים אחרים. למשל: איזו קופסה החוקרים נגעו בה יותר, או באיזה צד משהו קורה ראשון. לכן החוקרים המשיכו לבדוק אפשרויות חלופיות.
האם הן בוחרות לפי רמזים, או לפי כמות אמיתית
בשלבים נוספים בוצעו ניסויים שבהם שלטו בחלק מהמשתנים כדי לצמצם מצב שבו הג’ירפות משתמשות בשיטת החלטה אחרת. התברר שלפחות שתיים מהג’ירפות יכלו להשתמש ברמזים מסוימים, כמו הבחירה על בסיס האם החוקרים נגעו בקופסאות.
אבל שתי ג’ירפות נוספות המשיכו לבחור בקופסה עם יותר גזר בקצב דומה גם כשהרמזים האלה לא היו אמורים להסביר את ההתנהגות. התוצאות של שתי אלה רומזות, לפי החוקרים, שאולי יש כאן שימוש בחישובים מנטליים מורכבים יותר מהדפוס הפשוט של “מה שקרה כשנגעו לי”.
ומה קורה כשמורידים גזר
כשהחוקרים גרעו חתיכות גזר מהקופסאות, הג’ירפות הצליחו פחות. הן בחרו בשיעור שנראה עקבי עם בחירה אקראית, כלומר פחות ברור שהן מצליחות לעקוב באותה רמה אחרי מצב של “כמות קטנה יותר” אחרי חיסור.
חשוב להדגיש: זה לא אומר שג’ירפות יושבות ועושות מתמטיקה כמו בני אדם. מדובר בהבנה בסיסית של מספרים שמשפיעה על החלטות. ועדיין, העובדה שהן מפגינות העדפה עקבית כשיש הוספה, ומתקשות כשיש חיסור, נותנת תמונה מפורטת יותר ממה שציפיתי ממחקר מסוג זה.
אז השאלה הגדולה היא לא אם ג’ירפה “מבינה מתמטיקה”. השאלה היא מה בדיוק היא יודעת לעשות עם כמויות, ואיפה עובר הגבול בין אינסטינקט לרמה מוקדמת של חישוב.
