אנגליה הגיעה למשחק מול DR קונגו במטרה ברורה: לעלות שלב. בפועל קיבלנו דרמה מסוג אחר. אחרי פתיחה לא רעה באטלנטה, דווקא אנגליה נענשה מהר מדי: כבר בדקה השביעית, בריאן ציפנגה מצא את הרשת אחרי הגנה רעה, והשלוש-אריות התחילו לרדוף. ואז, כמו שקורה לפעמים באנגליה, הלחץ לא רק עלה. הוא השתלט.
מהרגע שהפיגור נכנס, אנגליה נראתה מסורבלת ולא מצליחה לפרק את הגוש הקונגולזי. כשהיא כבר הגיעה למצבים, מישהו שם היה תמיד במקום: השוער ליאונל מפאסי פשוט נתן ערב שיכול היה להיכנס למוזיאון. לרגעים זה הרגיש כאילו הוא לא עוצר רק בעיטות, אלא גם את התסריט של אנגליה. אם אתם שואלים מי היה ההבדל בין משחק רגיל למשחק של “כמעט חטפנו את זה”, התשובה היא מפאסי.
והיו גם רגעים שהוסיפו שמן למדורה. היה נראה שאנגליה זכאית לפנדל אחרי עבירה על הארי קיין, אבל השופט הירדני לא שרק. זה לא היה העניין היחיד. האנגלים נתקעו, איבדו סבלנות, והתחושה היתה שהם עלולים להפוך לבדיחה עצובה של הטורניר: הדחה מוקדמת, משהו שיישב להם על הראש עוד שנים.
ואז קיין: למה דווקא הוא?
החלק המעניין הוא שזה לא היה סתם “שחקן גדול עושה הצגה”. קיין ממש חילץ את הקבוצה מהתסריט הגרוע ביותר. בדקה ה-75 הוא כבש את השוויון, ובדקה ה-86 הוא השלים צמד מאוחר שהפך את המשחק תוך דקות. 2-1 לאנגליה, ופתאום כל האווירה השתנתה: מייאוש לתקווה, מפחד להמשך.
בין לבין אפשר היה לזהות גם את מי שהמשיך להאמין. ג’וד בלינגהאם נראה שוב דומיננטי, ואנתוני גורדון כשנכנס מהספסל נתן נוכחות ותרם למשחק. אבל כשאתה 15 דקות מהדחה, כל ניתוח טקטי מתכווץ לשאלה אחת: מי לוקח אחריות? קיין לקח.
דבר אחד מדאיג את תומאס טוכל: ההגנה
תומאס טוכל יצטרך להתמודד עם שאלת המפתח: איך קבוצה שמסוגלת לשחק כדורגל לא מצליחה להעמיד הגנה יציבה מול יריבה מדורגת רק מעט מעל סקוטלנד. כי כן, אנגליה ניצחה, אבל זה לא אומר שהיא היתה בשליטה. היו רגעים שבהם נראתה רשלנות, היו מצבים שיכלו להיגמר אחרת, והיה גם “ביש מזל” בצורת שערוריות קטנות: השער שנכנס מוקדם, עוד כמעט, ותחושת החמצת פנדל.
וגם יש את נושא ההרכב להמשך. דקלן רייס אפילו דיבר על נכונות לעשות כל דבר עבור הקבוצה. בפועל, זה אומר שהוא עלול למצוא את עצמו במקום לא טבעי, כמו מגן ימני, בעיקר אם ריס ג’יימס לא כשיר. זה מצחיק רק על הנייר. במגרש זה יכול להיות ההבדל בין משחק שמסתדר למשחק שמסתבך.
מה עכשיו: מקסיקו באצטקה
עכשיו אנגליה מתכוננת למפגש נגד מקסיקו, המארחת, באצטקה. וזה מבחן הרבה יותר קשוח. מקסיקו הפסידה רק פעמיים ב-88 משחקים אחרונים באצטדיון הביתי שלה. כלומר, אנגליה לא רק צריכה לתרגם ניצחון לאנרגיות, היא צריכה גם לייצר יציבות. כי נגד קבוצה ביתית כזאת, “נצא מזה איכשהו” הוא תירוץ מסוכן.
השורה התחתונה אחרי הערב הזה: אנגליה לא שיחקה מושלם, ודווקא זה הופך את הניצחון ליותר דרמטי. קיין היה ההבדל בין “עוד משחק בטורניר” לבין “הדחה שכולם יזכרו”. השאלה הגדולה היא אם טוכל יידע לטפל במה שכמעט הפיל אותם, או שהפעם הם יצטרכו שוב נס של חלוץ אחד.
