דונלד טראמפ בחר בדרך הכי לא-שקטה לפתור בעיה: תקיפות צבאיות נגד יעדים באיראן, אחרי שלטענת ארה"ב טהרן הפרה את הפסקת האש. והרגע הזה קורה בדיוק כשהצדדים מנסים לסגור הסכם ארוך טווח שיגביל את תוכנית הגרעין האיראנית. במילים פשוטות: בזמן שמנסים לעשות שלום, מישהו שם שריפה.
לפי הודעת פיקוד מרכזי של ארה"ב, התקיפות כוונו למקומות אחסון של טילים ומל"טים, וגם לאתרי מכ"ם לאורך המפרץ הפרסי, במרחב של מיצרי הורמוז. גורם אמריקאי ניסח את זה חד: תקיפה של כוחות איראניים נגד מכליות נפט שמזוהות עם אינטרסים אמריקאיים חצתה קו ברור של הפסקת האש. הוא גם טען שההתנהגות האיראנית מסכנת את חופש הניווט, במיוחד כשיותר סחורות זורמות דרך המסדרון הימי החיוני הזה.
האירוע שהצית את השרשרת: מל"ט מתאבד בסינגפור
הסיפור מתחיל כמה ימים קודם: איראן השיקה מל"ט מתאבד נושא חומר נפץ לעבר ספינת מטען שעברה במיצרי הורמוז, בשעה שהספינה עגנה ליד סינגפור. נגרם נזק משמעותי לגשר של הספינה, אבל לא אושרו נפגעים. לפני שהתקיפה התרחשה, איראן הפיצה אזהרות דרך כלי תקשורת של המשטר: לטענתה, נתיבים במיצרים מוגבלים, ושהמסלולים האחרים מסוכנים מאוד.
ואז, ממש ברגע שלפני האירוע, כשכתבים שאלו את טראמפ איך הוא יגיב, הוא ענה בקיצור אופייני: "תראו". לא הבטחה. לא רמז. פשוט תזמון של דרמה.
הסכם שלום שמחליק: 60 יום של מעבר בטוח
התקיפה מגיעה בזמן שבו וושינגטון וטהרן מנהלות משא ומתן עדין על הסדר שיקטין את הסיכון סביב תוכנית הגרעין. השבוע נחתם מסמך הבנות שמטרתו לייצר מסגרת: איראן התחייבה לעשות "את מיטב המאמצים" למעבר בטוח של כלי שיט מסחריים, בלי גבייה למשך 60 יום.
כאן נכנסת נקודת המפתח: ארה"ב רצתה לשים סוף ליכולת של טהרן לחנוק את נתיב המים. מאז תחילת העימות, איראן מצליחה להקשות על מעבר דרך המיצרים, דרך סירות מהירות, רחפנים ומוקשים ימיים. ומכיוון שמדובר בצומת שמעליו עוברת בערך חמישית מאספקת הנפט העולמית, כל הפרעה קטנה יכולה להפוך מהר מאוד לכאב ראש כלכלי גדול: מחירי דלק ומזון עולים.
מי דורש מה: גרעין מול שליטה במיצרים
במשא ומתן, טראמפ מציב דרישה כפולה: איראן תוותר על נשק גרעיני ותמסור את מלאי האורניום המועשר. מנגד, טהרן דורשת שליטה על מיצרי הורמוז, ובמקביל להקפיא את ההפשרה של מיליארדים בנכסים. כלומר, זה לא רק שאלה של טילים. זו עסקת כוח סביב נתיב תחבורה עולמי.
בנקודה הזו חשוב לשים לב לפרט הקטן שעושה הבדל גדול: המסלול שנטען שהותקף הומלץ כנתיב בטוח על ידי שירות ימי של האו"ם. זה לא אומר שהתקיפה הייתה "מוצדקת" או "לא מוצדקת". אבל זה בהחלט הופך את הוויכוח לפחות חד-ערכי, ויותר פוליטי.
המסר האמריקאי דרך הוואקום הדיפלומטי
סגן הנשיא JD ואנס נסע לשווייץ בשבוע שעבר כדי לדבר עם מנהיגי איראן ולסיים עסקת גרעין. ובמקביל, טראמפ פרסם בפלטפורמה שלו שטענתו היא שהכוחות האמריקאיים השמידו שלושה מתוך ארבעה מל"טים מתאבדים ששוגרו לעבר ספינות מטען. ההצהרה הזו נשמעת כמו ניצחון טקטי, אבל בעולם של משא ומתן, ניצחון כזה יכול גם להצית קשיחות נוספת בצד השני.
כרגע לא פורסמה תגובה רשמית של איראן לתקיפה החדשה. בינתיים, ואנס עם שליחים מיוחדים כמו סטיב ויטקוף וג'ארד קושנר ממשיכים להוביל מאמצים דיפלומטיים. בקיצור: על השולחן יש שלום, אבל על הרצפה יש אבק של פיצוצים. והשאלה היחידה היא האם זה עוד זמן להתמקחות, או שזה כבר הספירה לאחור.
