אבא אחד החליט לא להסתפק באזהרות כלליות והלך לבדוק במו ידיו את צעצוע הילדים הוויראלי: “דמפלינג סקוושי”. כן, זה הכדורון-בצק כזה שמועכים ביד. הבעיה? הורים בבריטניה קיבלו אזהרה שצבעית/ריח מסוים שמגיע מהצעצוע יכול להעיד על סכנה, והוא רצה להבין עד כמה זה באמת רציני.
ההתרעה הגיעה מצוות Trading Standards במועצת צפון-אנגליה, בעקבות ממצאים שעלולים להצביע על כך שחלק מהצעצועים מכילים בנזן. בנזן הוא חומר כימי מסוכן במיוחד: נוזל חסר צבע, דליק, עם ריח מתקתק, והוא גם ידוע כמסרטֵן. הקשר שלו לסיכון מוגבר לסוגי סרטן, כולל לוקמיה וסוגי סרטן של תאי דם, הוא בדיוק מה שמדאיג הורים.
במקביל, בעיריית נורת’מברלנד הדגישו: בטיחות הילדים היא בראש סדר העדיפויות, ולכן מי שרוכש צעצועים צריך לוודא שהוא קונה מוצר אמיתי ולא “גרסה” בעייתית. אבל זה עדיין לא עונה על השאלה הכי מטרידה: מה קורה בפועל בחדר, באוויר, כשמוציאים את הצעצוע מהאריזה?
הבדיקה הביתית: מכשיר שמודד אדים נדיפים
כאן נכנס לתמונה האבא: ג’ורדן קולינט, קנדי. במקום להסתפק בחשש, הוא ביצע בדיקת מעבדה ביתית-למחצה באמצעות מכשיר שתוכנן למדוד תרכובות אורגניות נדיפות, VOCs. אלה בעצם חומרים שמתאדים בקלות לאוויר בטמפרטורת חדר, ולכן אם הם קיימים בכמות גבוהה, זה עלול להצביע על פליטה כימית מהצעצוע.
ג’ורדן הכניס שתי יחידות של הצעצוע לשקית עם נעילה (כמו ZIPLOCK), צירף אליה את מד ה-VOC ובדק אם הצעצוע באמת משחרר משהו. כבר בהתחלה הוא שם לב לריח כימי חזק, ואז הגיע החלק שהפך את זה לסיפור ויראלי: המספרים.
המספרים קופצים: רמת VOC גבוהה מאוד
לפי התוצאות שלו, הוא קיבל מדידה ברמה רצינית: VOCs של 6.7, בטווח שמוגדר כ”במספרים של שש”. אחר כך הוא הוציא את המכשיר והשאיר את הצעצועים מחוץ לשקית כדי לראות מה קורה בבית באופן כללי, וראה שהאוויר סביבו היה בערך 0.50 TVOC. כלומר: לא מדובר רק ב”קופסת סביבה” סגורה, אלא ברמז לכך שהצעצועים עלולים להוסיף חומרים לאוויר.
כדי לבדוק אם זה עניין כללי או שיש פה מותג ספציפי, הוא ערך ניסוי דומה גם עם סוג אחר של צעצוע סקוושי. אבל שם זה נהיה עוד יותר חריג: הדגם הספציפי של “הדמפלינגים” פשוט “הגיע לסוף הסקאלה” של המכשיר, כלומר המד הראה את הערך המקסימלי 9.999.
ומה הוא עשה עם זה? פנייה לרשויות
ג’ורדן לא הסתפק בסרטון. הוא פנה לגורמים הרלוונטיים בקנדה, Health Canada, כדי להעלות את החששות שלו לגבי הצעצועים האלה. ובמילים פשוטות: הוא לא רוצה שמישהו יגיד לו “זה רק ריח” או “זה יעבור”. הוא רוצה תשובה אמיתית, מדידה, ואולי גם בדיקות רשמיות יותר.
בינתיים, הוא גם יצר קשר בעבר עם יצרן אחד של צעצועים כאלה לקבלת תגובה. השאלה הגדולה שמרחפת עכשיו מעל כל העסק היא לא רק אם יש בעיה בצעצוע הזה, אלא איך בכלל קורה שמוצר שמיועד לילדים מצליח להגיע לשוק עם נתוני פליטה שמדליקים נורות אדומות.
שורה תחתונה להורים
אם יצא לכם לקנות “דמפלינג סקוושי” או צעצועים דומים, האזהרה נשמעת הגיונית: תבדקו ריח מוזר, תוודאו התאמה למוצר המקורי, ואם הוזהרתם להשמיד או להחזיר, אל תמרחו זמן. במקרה הזה, המספרים שהאבא מדד הם לא “תחושת בטן”, אלא מדידה של אדים נדיפים.
