תחשבו על זה רגע: במקום עוד “דיון פנים-מפלגתי”, יש כאן איום שנשמע כמו סרט פוליטי. קיר סטארמר, ראש ממשלת בריטניה, קיבל אזהרה מפורשת: לפרוש בתוך ימים או להתמודד עם מה שמכנים אצלם “הפיכה”. והרמזים לא מגיעים רק מאנשי ברנהאם, אלא גם מכמה דמויות מתוך הממשלה עצמה.
הטריגר לכאוס הוא הניצחון של אנדי ברנהאם בבחירות המשנה במייקרפילד. ברנהאם, מי שכבר בנה לעצמו תדמית של “מלך הצפון”, ניצח בצורה משכנעת וחיזק את הטענה שלו שהמפלגה חייבת לחזור לציבור. מבחינתם, זה לא עוד ניצחון סקטוריאלי. זה הרגע שבו “הלייב” של העבודה אמור להתחיל לעבוד מחדש, והם רוצים שסטארמר יפנה מקום.
מה בדיוק דורשים ממנו? לפי התמונה שמצטיירת, אנשי מפלגה בכירים, כולל שרי קבינט, לחצו עליו לקבוע מסגרת זמן לעזיבה כבר בקיץ הקרוב. אחד החששות הוא שבישיבת הקבינט הקרובה ביום שלישי, אם סטארמר לא יתחייב מראש לפרישה, ייתכן שתיפתח עימות חזיתי. הטון שמופיע בשטח הוא לא “נחמד, בואו נדבר”, אלא: או מעבר מסודר, או קרב מר שזה יפגע בממשל כולו.
“המשחק נגמר”: למה קוראים לזה הפיכה?
יש מי שמשתמש בשפה הכי חדה שאפשר. באווירה מתארים את סטארמר כמי ש“הלך עליו”, כלומר: לא רק שמבקשים ממנו לזוז, אלא שמרמזים שזמן ההישארות שלו נגמר. גם מי שלא רוצה להפיל אותו בצורה רשמית, מדבר בפועל על דחיפה החוצה מהירה. המטרה: להימנע ממצב שבו המפלגה תיכנס לבחירות הנהגה ממושכות שתקרע אותה.
אבל כאן מגיע החלק המעניין: סטארמר מצהיר שהוא לא מוותר. הוא טוען שיש לו מנדט חזק מהמדינה, ואם תהיה תחרות הנהגה הוא ישתתף בה ולא יתחמק. במילים אחרות: הוא לא הולך “ברגל” החוצה, הוא רוצה שהעימות יתנהל בצורה שתייצר לו לגיטימציה.
ברנהאם מבטיח מסלול שמאלה: מה הם רוצים לשנות?
ברנהאם לא מסתתר מאחורי סיסמאות כלליות. הוא מציב סדר יום שמאלי יותר, כולל הבטחות כבדות משקל כמו הלאמת שירותים ציבוריים. בנוסף מדברים על השקעה מאסיבית בדיור ציבורי ועל “החייאה” של החלק הצפוני של פרויקט HS2. אלה בדיוק הדברים שמעלים דאגה אצל מי שפוחד ממיסוי גבוה יותר.
היד הימנית של סטארמר? לא. של סטארמר יש “יד ימנית” אחרת, אבל כאן זה ברנהאם: לואיז היי, לשעבר שרת התחבורה, מוזכרת כמי שמזהירה מפני סוף “אכזרי” אם סטארמר לא יסכים לפרישה. היא טוענת שלברנהאם יש קמפיין מנהיגות מוכן, רק שהחוגים הפנימיים שלו יעדיפו לוותר על קרב עקוב מדם, ולבחור דרך שתיראה כמו “כתרה” יותר מאשר מרד.
מה קורה בשטח בינתיים?
במקביל לדרמות, יש גם ספירה מספרית שמדאיגה את סטארמר. מספר חברי פרלמנט שקוראים לו להתפטר חוצה את רף ה-100. זה לא רק אופוזיציה. זה כולל גם אנשים שהיו נאמנים בעבר. כלומר, גם אם סטארמר יעמוד על שלו, הוא נמצא מול חזית רחבה בתוך הבית.
סטארמר עצמו צפוי להעביר את סוף השבוע בצ’קרס, לבחון את העתיד שלו, ולתרגל בראש איך להתמודד עם גל התפטרויות אפשרי מצד שרים בשבוע הבא. לא “נפילה ברגע”, אלא אסטרטגיית ניהול משבר.
השאלה הגדולה: תחרות הנהגה או בחירות בזק?
ברקע גם מרחף ויכוח על הצעד הבא: האם למנות את אד מיליבנד כשר האוצר, או ללכת על דמות פחות רדיקלית כמו פאט מקפדן, או דארן ג’ונס. במפלגה גם נשמעים קולות שמדברים על בחירות מוקדמות כדי “לחדש מנדט” ולמנוע מצב שבו מנהיג חדש מגיע בלי אישור ציבורי ברור.
בקיצור: מה שנראה כמו ניצחון בבחירות משנה הפך למבחן כוח. ואם סטארמר יבחר לעמוד כמו קיר, ייתכן שהמפלגה תכריע אחרת, מהר יותר ממה שכולם היו רוצים להודות.
