קייר סטארמר קיבל אולטימטום שמרגיש כמו סרט פוליטי בגרסת מציאות: בתוך 72 שעות הוא צריך “לרדת עם כבוד”, או להתמודד עם מה שמכונה אצל יריביו “הפיכה” בתוך המפלגה. הכל מתחיל בניצחון ענק של אנדי בורנהאם בבחירות משנה במייקרפילד, ניצחון שמבחינת תומכים רדיקליים בלייבור נתפס כהוכחה שזה הזמן לשינוי אמיתי, לא לעוד סיבוב של אותו מנהיג.
בבורנהאם חגגו. הוא לקח יותר ממחצית מהקולות: 24,937 קולות שהם 54.82%. היריב שלו מרפורם, רוב קניון, הגיע ל-15,696 קולות שהם 34.51%. כלומר פער של כ-9,231 קולות. זה אמנם “רק” בחירות משנה, אבל אצל פוליטיקאים זה לפעמים כמו סדק ראשון בקרח: מספיק כדי שכולם יתחילו לבדוק איפה הוא יישבר.
הטענה שמסתובבת עכשיו במסדרונות היא לא רק על בורנהאם. היא על סטארמר. מקורבי בורנהאם מעבירים את המסר שסטארמר צריך לקבוע מראש לוח זמנים לפרישה. יש גם איום לא שקט: התפטרויות שרים כבר הוזכרו לקראת תחילת השבוע הבא. כלומר, זה לא “דיון רעיוני”. זה משחק כוח עם תוצאות מיידיות.
מה בורנהאם הבטיח? שינוי שמדברים עליו בקול רם
בורנהאם עלה לבמה באשטון והצהיר שהוא רוצה “שינוי אמיתי”, “החזרה של התעשייה”, וסיום מה שהוא מכנה “כלכלת הטפטוף”. הוא לא הסתפק בסיסמאות: הוא אמר שזה אולי ההזדמנות האחרונה לשנות, ושמעכשיו הם יניחו “מסלול חדש” לבריטניה. אחרי נאום הניצחון הוא יצא מהר, והתעלם משאלות כתבות שנזרקו לעברו.
הוא גם משתמש בשפה שמכוונת לא רק לבוחרים אלא למפלגה: חותכים את העמימות ומבקשים מסטארמר להפסיק להתחמק. סטארמר עצמו לא נראה מתרשם. בביקור דיור הוא אמר שהוא “יעמוד” בכל תחרות מנהיגות ולא “ילך משם”. הוא גם חשף שהוא לא דיבר עדיין ישירות עם בורנהאם, והם לא היו בקשר מאז שסטארמר אישר את בורנהאם כמועמד למייקרפילד.
למה זה מסוכן? כי זה לא רק בחוץ, זה בעיקר פנימה
הקטע המעניין הוא שהניצחון בבחירות משנה עלול להפוך למנוע שמופעל מבפנים. סטארמר מתקשה להישאר “רק ראש ממשלה”, כי עכשיו הוא נתפס כמטרה. אפילו חברי פרלמנט של לייבור שהיו נאמנים בעבר מתחילים לדבר אחרת: יש מי שאומר שעתה תהיה “העברה מסודרת” ושסטארמר יהיה לא חכם לנסות לעצור אותה.
ומהצד השני, גם ברפורם מבינים שהקרב הזה לא נגמר. נייג’ל פרג’ עצמו הודה שהוא מאוכזב מהתוצאה, אבל הוא גם מצביע על משהו שממש עבד ללייבור: המסר “בורנהאם ינצח, סטארמר ילך”. כלומר, בורנהאם לא רק משך קולות. הוא גם גייס את הכעס נגד מה שסטארמר מייצג.
איך בכלל לוקחים את השלטון בלייבור?
מתחת לכל הכותרות, יש מנגנון ברור. לפי כללי הלייבור, תחרות מנהיגות נפתחת אם יש מתמודד אחד שמצליח לאסוף מועמדויות מ-81 חברי פרלמנט. בורנהאם צפוי להציג רשימת מועמדויות לסטארמר ולדחוף אותו לפרישה ללא תחרות. אם סטארמר יבחר להילחם, הוא יופיע אוטומטית בקלפי כי הוא המכהן.
ואז מגיע החלק שמפחיד את כולם: לוח זמנים. ההצבעה של חברי המפלגה נקבעת על ידי הוועדה הלאומית המנהלת, והיא עלולה לרוץ דרך הקיץ. התוצאה: בתוך זמן קצר מאוד, מי שיצא “המפסיד” עלול למצוא את עצמו מחוץ למגרש.
האם בורנהאם באמת יצליח להעתיק את ההצלחה לכל בריטניה?
יש גם ספקנות בריאה. מומחי פוליטיקה טוענים שניצחון במייקרפילד לא מבטיח קפיצה גורפת בכל המדינה. ועדיין, הם מדגישים שני דברים שעבדו שם: הראשון הוא יכולת למשוך מצביעים שלא דווקא רוצים את רפורם או מפלגת הימין הקיצוני “Restore”. השני הוא שבורנהאם “רוכב על שני סוסים”: גם מדבר לקהל הלייבורי המסורתי וגם לאנשים שרוצים להדיח את סטארמר.
במילים פשוטות: הוא לא רק ניצח. הוא שינה את הסיפור. עכשיו השאלה היחידה היא האם זה יישאר סיפור גם כשהמיקרופון יופנה אליו ואל תוכנית היישום, ולא רק אל הקריאה לשינוי.
מה הלאה בינתיים?
ברקע יש גם משחקי סגל ועמדות: שמועות על תפקידים אפשריים לצמרת של בורנהאם במידה שיחליף את סטארמר. בנוסף, מדברים על כך ששרים עשויים להתחיל להתפנות כדי לא לשאת באשמת “אי נאמנות” בתחילת המירוץ. מי שמנסה להישאר רגוע אומר: עדיף מסלול מסודר של דיון במועמדים, מאשר מלחמת אגו שתגלוש לבחירות כלליות מוקדמות.
אבל בתכלס, כשיש אולטימטום של 72 שעות, רגוע זה בדרך כלל שם יפה לדחיית כאב. השאלה היא רק מי יזוז ראשון: סטארמר או הסערה סביבו.
