זה נשמע כמו סצנה לא הגיונית: אב משני ילדים עוצר בתחנת שירות באלבמה כדי שהבנות שלו יוכלו להשתמש בשירותים לנשים. ואז מגיע אדם אחד, מתעצבן, קורא למשטרה, והאירוע מתגלגל עד כדי פיטורים. עכשיו טיילר ברודסקי, האב עצמו, מדבר לראשונה אחרי הגל הציבורי שסחף את הרשת.
ברודסקי טוען שהמטרה שלו הייתה פשוטה. הוא לא רצה להכניס את הקטנות שלו לשירותים של גברים, במיוחד לא כשהם היו לדבריו “מלאים במבוגרים” ועם תאים מלוכלכים. בטיקטוק הוא הסביר שבחר בשירותים לנשים כי שם, לפי דבריו, המקום היה ריק. ואז הגיע האיש, “נכנס בבת אחת”, צעק, והבהיל את הבנות.
הוידאו קיבל חיים משלו. ברודסקי תיאר שהאיש טען שבני משפחתו לא הרגישו בנוח להשתמש בשירותים כשהוא נמצא שם עם הילדים. אבל בתוך כל זה, ברודסקי מספר שהוא כבר לא הצליח לשמור על קור רוח. לטענתו, הוא התפרץ, ואז המשיך צעד אחד קדימה: הוא הזמין משטרה כדי לדווח על נוכחותו בשירותים.
מה בדיוק אמר האיש למשטרה?
בקליפ ששודר ברשת אפשר לשמוע את האיש מדבר עם השוטרים. לפי הדברים שנשמעים בהקלטה, הוא טען שיש גבר עם שתי ילדות משתמש בשירותים לנשים, ושברודסקי נמצא שם כשהוא עוזר להן לשטוף ידיים. כלומר לא מדובר, לפחות לפי הטענה, במשהו “מסתורי”, אלא בפעולה יומיומית: היגיינה בסיסית.
ברודסקי מספר שכשהשוטרים הגיעו, הם הבהירו לו שהוא לא עשה משהו לא חוקי ושאין לו מה לדאוג. הוא גם מוסיף שאחד השוטרים ניהל שיחה עם שני הצדדים והסביר שהמציאות לא שחור או לבן כמו שחלק מהאנשים מדמיינים.
והאיש שהזמין משטרה: מה קרה לו?
כאן הסיפור מקבל טוויסט עוד יותר מעניין. אחרי האירוע, מי שקרא למשטרה איבד את מקום העבודה שלו. המעסיק שלו ציין שההתנהגות שנראית בסרטון לא משקפת את הערכים של החברה. במילים אחרות: הרשת לא רק צחקה, היא גם “דיווחה” בקצב שלה, עד שעסקים התחילו להגיב.
ברודסקי: “צריך עוד שירותים משפחתיים”
עכשיו ברודסקי גם לא מסתפק בלספר מה קרה. הוא משתמש במה שקרה כדי להעלות דרישה: יותר שירותים משפחתיים במקומות ציבוריים. הוא אומר שזה משהו שיכול למנוע מהורים אחרים לחוות את הסיטואציה הלא נעימה שהוא עבר עם הילדים.
כדי לא לעצור רק בדיבור, הוא הקים קמפיין מימון המונים. חלק מהתרומות מיועד למליסה, עובדת תחנת השירות שלטענתו עזרה להרגיע את המצב במקום. ברודסקי מגדיר את התרומה כהוקרה על כל מה שהיא עשתה כדי להסלים פחות.
את יתר הכספים הוא מתכנן להקצות לתמיכה במשפחה ולפעילות המשך למען שירותים משפחתיים, דרך עצומה ומאמצי הסברה. הוא גם ציין שהתרומות יעזרו לו בהוצאות נסיעה כדי שיוכל לנסוע ולראות את בנותיו.
השאלה המוזרה שהסיפור הזה משאיר פתוחה
בואו נודה: כולנו מבינים שיש הבדל בין “כוונה הורית” לבין “איך זה נראה מבחוץ”. אבל מה שבאמת מעצבן כאן הוא משהו אחר. למה אין פתרון ביניים פשוט כמו שירותים משפחתיים, שמקטין למינימום את הצורך לבחור בין שתי אפשרויות לא נוחות? וזה בדיוק מה שברודסקי מנסה להפוך ממקרה אישי למאבק ציבורי.
בינתיים, האירוע ממשיך להסתובב ברשת, והוויכוח הגדול הוא לא רק על שירותים. הוא על גבולות, על פחדים, ועל מה שקורה כשאנשים מחליטים לפעול לפני שהם מבינים את הסיפור כולו.
