דונלד טראמפ שוב הצליח לגרום לכולם להרים גבה, הפעם במהלך טקס הענקת מדליית הכבוד בבית הלבן. זה היה אמור להיות רגע חגיגי, רגע של כבוד לאנשי שירות אמיצים. בפועל, משהו השתבש על הבמה: הוא אמר משפטים לא צפויים, ואז גם הסתבך ממש פיזית כשניסה לשים את המדליה על צווארו של אחד מהזוכים.
ועכשיו, בואו נשים את זה בפרופורציות: טראמפ לא זר לסטיות במהלך אירועים פומביים. רק לפני כמה ימים, בכנס של מנהיגי G7, הוא הסיח את דעתו בגלל כתב שנראה לו “נאה”. הוא אפילו זרק הערות על המראה שלו תוך כדי דיון רשמי. כלומר, כשיש קהל, טראמפ לפעמים בוחר ללכת לכיוון אחר, כזה שלא קשור לטון של הטקס.
בטקס האחרון זה הגיע לשיא חדש. במהלך הענקת המדליה הוענקו הכבוד לשלושה אנשי צבא: מייג’ור ג’יימס קאפֶּרס (נחתים, לאחר מותו), קולונל ג’ון וו. ריפלי (נחתים, לאחר מותו), ו-מייג’ור ניקולס דוקרי (צבא ארה״ב). טראמפ נשא נאום, ובמהלך הדברים הוא אמר משהו בסגנון: “רק מעטים קיבלו את ההבחנה הצבאית הגבוהה ביותר: מדליית הכבוד. רציתי לתת את זה לעצמי, אבל אמרו לי שאני לא יכול.”
ואז הוא הוסיף בדיחה נוספת: “וגם לא מצאתי משהו שאני באמת ראוי לו, אז הנה אנחנו.” כלומר, כן, זה הוצג כהומור. אבל כשזה מגיע למדליה שהיא סמל מהדרגה הכי גבוהה של גבורה, אנשים מתקשים לקבל את זה כבדיחה תמימה.
ברשת התפוצצה תגובת נגד. היו כאלה שכתבו שטראמפ “בלי בושה” ועל הדרך אפילו קראו לו “משוגע”, אחרים טענו שהדברים שלו מבזים את אנשי המדים. היו גם מי ששאלו שאלה מצמררת יותר: האם הוא מתבדח או שבאמת רצה להעניק את המדליה לעצמו. כשהדיון הוא על כבוד צבאי, כל מילה מקבלת משקל נוסף, ואין מקום להרבה משחקים.
אבל החלק שבאמת הפך את הרגע לוויראלי לא היה רק בדיבור. כשבסוף הוא ניגש לשים את המדליה על צווארו של מייג’ור ניקולס דוקרי, הוא הסתבך עם הסוגר של המדליה. זה תפס את העין כי זה נראה מגושם ולא חלק מהאקט הטקסי. בסוף, הוא פשוט הצליח לקשור את המדליה סביב צווארו של דוקרי, אחרי מאמץ שנראה כמו “טעות טכנית” אבל עם מצלמה שמחפשת רגעים.
השאלה המוזרה: למה דווקא עכשיו?
כי הנה הזווית שבדרך כלל כולם מפספסים: טראמפ לא רק עושה בדיחות. הוא גם מייצר מצב שבו הקהל מתרכז בו, לא במהות. בטקס כזה, אפילו טעות קטנה או היסח דעת הופכים לסיפור. ויותר מזה: כשהוא אומר משפטים על “להעניק לעצמי” מדליה, הוא מכניס נרטיב של אגו לתוך טקס שמבוסס על צניעות, שירות והקרבה.
ובאותו שבוע, במקביל לרעש סביב הטקס, טראמפ גם חתם על מסר מדיני ראשוני מול איראן, אחרי תקופה של מתיחות שבה נחסם מעבר בים סוף. הוא טען שהמהלך יכול למנוע “אסון כלכלי”, ובמקביל נשמע מאיים שאם זה לא יתקדם, ארה״ב תפעל בצורה קשה. כלומר, גם בזירה המדינית וגם בזירה הטקסית, הדפוס נשאר: תערובת של דרמה, שליטה בסיפור, וקצת פחות הקפדה על פרוטוקול.
השורה התחתונה
הטקס הזה היה אמור להיות על שלושה אנשי שירות. בפועל, רוב תשומת הלב הלכה למשפטים של טראמפ ולרגע שבו הוא נאבק עם הסוגר של המדליה. והכי חשוב: במדליה כמו מדליית הכבוד, אנשים לא מחפשים הומור. הם מחפשים משמעות.
