יש תאונות שנראות כמו רגע. ואז מגיעות העדויות, ושוברות את התמונה הפשוטה. באסון קפיצת החבל בברזיל, שבו נערה נפלה מגובה של כ-130 רגל, כלומר בערך 40 מטר, דווקא המשפט שנאמר על ידי אחות שהגיעה ראשונה לאירוע משנה את כל הגרסה: היא טוענת שהנערה עדיין הייתה בחיים ברגעים הראשונים, ואף דיברה איתה.
האירוע התרחש בשבת, 13 ביוני, ליד Skeleton Bridge בעיר לימהיירה שבמדינת סאו פאולו. מריה אדוארדה רודריגס דה פרייטס, בת 21, ניסתה לבצע קפיצת חבל כ”סטאנט”. לפי מה שמתואר, היא לא איבדה רק שליטה על הגוף אלא גם על נקודת האבטחה: החבל לא תפס אותה כפי שהיה צריך, והיא צנחה אל הקרקע מגובה משמעותי.
העדות הדרמטית מגיעה מ-רייזה דיאס, אחות שנכחה במקום ומיהרה להעניק עזרה ראשונה. דיאס מתארת שכשהיא החלה בטיפול מציל חיים, מריה נשמה בכבדות והיה לה דופק חלש. יותר מזה: האחות מספרת שהיא אפילו הצליחה לדבר עם הנערה תוך כדי הטיפול, משהו שמחדד כמה מהר המצב הידרדר וכמה קשה להשלים עם זה בדיעבד.
אז מה בדיוק השתבש שם?
כאן מתחיל החלק שמסבך את הסיפור. לפי התיאור, מריה ביקשה שיוציאו אותה ל”קפיצת מטוס” כלומר שיגרמו לה להתרומם באוויר בצורה שמדמה תנוחת מטוס. שני מדריכים נענו לבקשה והעלו אותה מעל הכתפיים שלהם כשהיא פרשה ידיים. אלה היו רגעים שתועדו והפכו לוויראליים.
ואז, במקום שהאבטחה תחזיק, נטען שהחיבור לא בוצע כראוי. לאחר האירוע, נעצרו שישה גברים בחשד שלא אבטחו את מריה באמצעות ריתמת בטיחות במהלך הסטאנט. חלק מהגרסאות שנמסרו מציירות בלבול: נטען שהיה “בלאקאאוט” במהלך ההכנה, ושאין זכר למתי או איפה החבל אמור היה להיחבר, וגם מי אמור היה לבצע את ההידוק.
רייזה דיאס: “דיברתי איתה”
במהלך הסיפור על הטיפול בשטח, דיאס מוסיפה פרטים שלא נשמעים כמו דרמה אלא כמו לוגיסטיקה של אמת. היא סיפרה שכדי להגיע חזרה למטה היה צריך לרדת במדרון תלול עם חבל אחד בלבד, ושידה נשפשפה בגלל הבוץ והקושי. לטענתה, כשהגיעה למריה, היא כבר סבלה מאוד אבל עדיין נשמה.
כדי לא לשבור את המיקוד, דיאס אומרת שהיא ניסתה להעסיק את הנערה בדיבור. היא מתארת משפט שהמשיכה לחזור עליו, מעין בדיחה מקצועית: “אף אחד לא מת במשמרת שלי”. היא טוענת שגם את זה היא אמרה למריה, אף שלא הייתה אמורה להיות במשמרת שלה. זה משפט קטן, אבל הוא ננעץ בזיכרון כי הוא מראה שהאחות לא נעמדה והסתכלה. היא פעלה.
עם זאת, האחות לא פירטה אם מריה מתה ממש בנוכחותה או לאחר מכן. זה פרט קריטי: הוא מונע ממישהו “לסגור” את הסיפור מהר מדי, ומכריח את כולם להישאר עם אי הוודאות.
ומה עם הסרטון והמצלמה?
עוד שכבה בסיפור היא עניין התיעוד. מריה אמורה הייתה להקליט את הקפיצה באמצעות GoPro. זמן קצר לפני התאונה היא העלתה ברשתות תמונה של הגשר, עם טקסט היתולי שמשאיר תחושה של קלילות שנגדעה באכזריות.
אחרי האסון עלו טענות שמצלמת ה-GoPro הוסרה מהאדם שלה על ידי מי שלכאורה היו אחראים לכך. חוקר בכיר ציין שהמצלמה עדיין לא אותרה, ויש חשד שהיא נפלה מידיה בזמן הנפילה.
למה Skeleton Bridge כבר מסומן כבעייתי?
וזה לא היה המקרה הראשון בגשר הזה. במרץ 2024 דווח על מוות נוסף: אישה בת 39, קליי סטפאני דה אוליביירה אלבס, נפלה אחרי שאיבדה שיווי משקל בזמן רכיבה על אופניים יחד עם בעלה וחברים.
הגשר נטוש, ולכן הגישה, התחזוקה והניהול נופלים על אחריות ממשלתית פדרלית בברזיל. היו גם הוראות לחסום את הגישה ולהציב שלטי אזהרה, אבל לפי מה שנמסר, החסימה לא החזיקה מעמד לאורך זמן: אנשים עקפו אותה, וגם גורמי תיירות והרפתקאות מקומיים הפעילו לחץ כדי לשמור על הגשר פתוח מסחרית.
אחרי התאונה האחרונה, עיריית לימהיירה חזרה והדגישה שהרגולציה על הגשר שייכת לממשלה הפדרלית, והוסיפה שהיא תנקוט צעדים משפטיים על כשל בהבטחת בטיחות המבקרים.
השאלה הגדולה שעולה מהסיפור הזה היא לא רק “מי עשה טעות”, אלא “איך טעות כזו בכלל יכולה לקרות כשמדובר באבטחה”. כי קפיצת חבל זה לא משחק. זה תהליך עם צ’ק ליסט. ואם הצ’ק ליסט נכשל, גם מי שמגיע עם לב גדול ועזרה ראשונה לא יכול להחזיר זמן אחורה.
