יש סיפורים שבהם הרוע מופיע מאוחר מדי, אחרי שכבר אי אפשר להחזיר את הגלגל. אבל במקרה של התינוק פרסטון דייבי, יש גם משהו אחר שמטריד יותר: סרטונים שמראים את מה שהיה לפני. לפני שהמערכת אמורה הייתה להגן. לפני שהבית הפך למלכודת.
פרסטון, בן 13 חודשים, נרצח לאחר התעללות מינית ואלימה מצד אביו המאמצו, ג’יימי ורלי, ובסיוע בן זוגו, ג’ון מקגוואן-פזקהארלי. היום שבו הוכרז גזר הדין נשען בין היתר על חומר וידאו שהראה את המעבר החד בין חיים רגילים לכאוס. ובדיוק שם רוב האנשים כנראה פספסו את הבעיה הגדולה: לא רק מה קרה, אלא מתי זה התחיל להיראות כמו “שגרה”.
בתיעוד מלפני כן, פרסטון נראה תינוק שמח ובריא: הוא לובש חולצת באטמן צהובה, צוחק ומנסה להוציא מילים ראשונות. הוא יושב על הברכיים של מבוגר בבית, על הספה, כשברקע אפשר לראות צעצועים. הרגעים האלה מצולמים בימים שבהם הוא היה עדיין במסגרת אומנה, לפני שעבר לביתם של ורלי ומקגוואן-פזקהארלי.
ואז מגיעה התמונה ההפוכה. סרטון אחר, שצולם חודשים ספורים מאוחר יותר, אחרי שהילד כבר עבר לגור עם השניים. הפעם פרסטון נראה כמו מישהו שמנסים לכבות אצלו את היכולת לישון. בערב 15 ביוני, שעות לפני יום הולדתו הראשון, רואים אותו מתאמץ להירדם בזמן שבמסך הטלוויזיה מתנגן בקול רם הסרט “מואנה” של דיסני. כשהוא עוצם עיניים, ורלי קורא לו “בּוּ!”. התינוק, לבוש רק בחיתול, קופץ ומתעורר בבהלה.
בסרטון הזה פרסטון נראה מבולבל ועייף מאוד. הוא מחייך, אבל זו לא שמחה של תינוק. זו כמעט שמירה על פרצוף, ניסוי קטן של “אני בסדר” למרות שהגוף כבר גמור.
מתי זה נהיה “בעיה” בלי שאף אחד קלט?
הנקודה היותר מסוכנת בסיפור היא מה שנעשה בין לבין. ורלי שלח את הסרטון של פרסטון ישן-למחצה לבן זוגו, מקגוואן-פזקהארלי, בזמן שזה היה בחופשת עבודה מחוץ לבית והמתין לטיסה מאוחרת. בית משפט שמע שורלי התעצבן מכך שמקגוואן-פזקהארלי לא נמצא, ושבין השניים היו ויכוחים בהודעות, כולל האשמות. ואז, מאוחר יותר באותו ערב, ה”תסכול” הפך לתקיפה.
פרסטון מת פחות משישה שבועות אחרי שהסרטונים הקודמים צולמו. הוא סבל מהתעללות מינית חוזרת ונרצח. לפי מה שנשמע בבית המשפט, ורלי תקף אותו מינית פעמיים, ומקגוואן-פזקהארלי היה בעמדת שותפות, גם בנוכחות וגם בהמשך ההתעללות.
40 פגיעות, אשפוז שלא הספיק
כשפרסטון נפצע, השניים מיהרו לבית החולים ויקטוריה בלאקפול. הרופאים ניסו להחיות אותו במשך 50 דקות. בסוף הוא הוכרז מת בשעה 19:18 ב-27 ביולי 2023.
בזמן הגזר הדין נאמר שהילד מת עם 40 פגיעות נפרדות. עוד תיעוד שהתגלה בטלפון של ורלי, מציג פרק זמן סמוך לתקיפה שבה נראה שהתינוק עובר התקף או משהו דומה. בסרטונים מאוחרים יותר, ימים לאחר האימוץ, ורלי נראה ממשיך לצלם כשפרסטון גורר בטעות קופסת צעצוע כבדה על ראשו. הוא נשמע אומר “אופסיי” ורץ לעזור.
אבל גם כאן יש שאלה שמכאיבה: אם “אופסיי” היה שגרה, למה אף אחד לא ראה את הדפוס? לפי הדיווחים בבית המשפט, ורלי הציג את הילד עם סימני חבלה בפני אנשי צוות רפואי ב-30 ביוני, לאחר שהילד התקבל למיון. רק שמאוחר יותר התברר שהוידאו שהציג את מצב התינוק צולם 12 ימים קודם לכן ולא יכול היה להסביר את הפציעות בזמן אמת.
גזר דין: מאסר עולם ועוד 25 שנים
ורלי, בן 37, קיבל “צו מאסר עולם” אחרי שנמצא אשם בהריגת תינוק בן 13 חודשים במהלך תקיפה מינית ביולי 2023. מקגוואן-פזקהארלי, בן 32, קיבל 25 שנות מאסר לאחר שהורשע בשותפות למעשים ובהתעללות מינית.
במקביל, אמו הביולוגית של פרסטון, סָרָה דייבי, התפרקה בבית המשפט כשאמרה שהיא לעולם לא תסלח. היא סיפרה שהאהבה אל הילד הייתה מיידית, ושבשנים הראשונות הצליחה להחזיק רגעים יפים. ואז הגיע המפץ: הידיעה שהוא מת, והכאב של לא לדעת מה עבר עליו בשעות האחרונות.
והשאלה היחידה שבאמת נשארת
כשחושבים על סרטונים, נוטים להתמקד בזוועה. אבל פה, הזווית היותר מפחידה היא אחרת: איך תינוק שמצחקק על הספה הופך, תוך חודשים, למישהו שמנסים להשאיר ער בכל מחיר. זה לא קרה בן רגע. זה הצטבר. והשאלה היא מי היה אמור לעצור את הצטברות ההרגלים האלה לפני שהכול נגמר.
