השחף-גובלין הכי מכוער בעולם? סוף סוף צולמו אותו חי

יש משהו כמעט קומי בלהסתכל על כריש גובלין: הוא נראה כאילו מישהו תפר לו אף שמבליט החוצה ושילב לסתות שנשלפות החוצה כמו פטנט של מדע בדיוני. במשך שנים כינו אותו לא פעם בתואר המפוקפק: “הכריש הכי מכוער בעולם”. אבל עד עכשיו, הסיפור שלו היה סבוך: ראו אותו חי רק במקרה, אחרי שהוא נתפס בטעות על ידי דייגים והובא לפני השטח.

והנה החלק המעניין באמת: בפעם הראשונה נרשמה עדות חיה ומבוססת, לא מקרית, אלא תיעוד ישיר של הכריש הזה בסביבת המחיה שלו. לא בבריכת ניסויים, לא באקווריום, אלא אלפי מטרים מתחת לפני הים. כלומר: לא “מצאנו אותו”, אלא “פגשנו אותו” בזמן אמת, במקום הנכון.

איך בכלל מאתרים משהו שנראה כמו אגדה?

הכל התחיל בהפתעה קטנה באוניברסיטת הוואי במאנו: החוקר אהרון יהודה שמע מחברים לעבודה על אפשרות למפגש עם כריש גובלין במהלך משלחת בשנת 2019. לשמוע על זה זה דבר אחד. לבדוק את זה זה דבר אחר. יהודה עבר על החומרים מהמשלחת, ובסוף אישר שהצוות אכן צילם כריש גובלין במהלך צלילה באזור הצפון-מערבי של איי ג’רוויס.

כאן נכנסת השאלה שהרבה אנשים מדלגים עליה: למה זה היה בכלל מפתיע? יהודה אמר שהמין לא היה מוכר כמי שנמצא במרכז האוקיינוס השקט. כלומר, לא רק שראו אותו חי, אלא שפתאום מתברר שיש לו “מפה” רחבה יותר ממה שחשבנו.

ועוד פגישה: 2024, התעלה של טונגה

ואז, כמו שעולם האוקיינוסים אוהב לעשות, מגיע טוויסט שני. בשנת 2024 חוקרים שחקרו את תעלת טונגה תיעדו מפגש נוסף עם כריש גובלין. הפעם זה קרה בעזרת מצלמה תת-ימית עם פיתיון. במילים פשוטות: הם לא רק חיפשו, הם גם גרמו לכריש להגיע לבדיקה.

פרופסור אלן ג’יימסון, מנהל מייסד של מרכז המחקר הימי העמוק Minderoo-UWA, תיאר את זה כמשהו שהוא לא חשב שיקרה: לראות את הכריש הזה חי, בצורה ברורה, זה מרגש. אבל עוד יותר מדהים? ללמוד שגם בהוואי אחרים ראו אותו. פתאום לא מדובר במזל חד פעמי, אלא בתבנית אפשרית.

כמה עמוק הוא באמת? והאם זה משנה הכול?

החוקרים גילו גם נתון שמטריד את ההנחות הישנות: התצפית בתעלה של טונגה הייתה עמוקה כמעט ב-700 מטר יותר ממה שסברו שהמין מסוגל לחיות בו. כן, זה מספר שמרגיש כמו טעות מדידה, אבל הוא מגיע מתצפית ממשית מהשטח.

המשמעות: הטווח הגיאוגרפי של כריש הגובלין כנראה גדול בהרבה משחשבו. ואם הטווח גדל, גם ההבנה שלנו לגבי ניהול אזורי שמורות טבע, רישום מינים ברשימות ביולוגיות של מדינות והחלטות שימור, צריכה להתעדכן.

השורה התחתונה

אהרון יהודה מסכם את זה בצורה כמעט פיוטית, אבל עם עקיצה מדעית: יש עוד המון מה לחקור בעומק האוקיינוס שלנו. ובגלל שמפת ההימצאות של הכריש התרחבה, אפשר לכלול אותו בניהול אזורי ובמדיניות שימור, בעוד שבעבר בכלל לא ידעו שהוא נמצא שם.

אז האם הכריש באמת “הכי מכוער בעולם”? אולי. אבל הסיפור האמיתי הוא לא המראה. זה העובדה שהעולם מתחת לפני הים עדיין יודע להפתיע אותנו, גם אחרי כל השנים שהכריש הזה היה רק שמועה של דייגים ומקרה של רשת.