זה נשמע כמו עוד כותרת מזעזעת. אבל כשמסתכלים מקרוב, הסיפור הזה מציף יותר מדי שאלות: איך זוג שנראה “נורמלי” לכאורה הצליח להסתיר התעללות כה קשה, ומה בכלל היה הרקע המשפחתי של התינוק?
היום בית המשפט קבע שמורה בבית ספר תיכון, ג’יימי וורלי בן 37, אשם ברצח ובהתעללות מינית של פעוט בן 13 חודשים, פרסטון דייווי. התינוק היה אמור לעבור למשפחה שלו ושל בן זוגו, ג’ון מקגוואן-פזאקרלי בן 32, במסגרת תהליך אימוץ. לפי כתב האישום והכרעת הדין, פרסטון מת לאחר שסבל מהתעללות מינית ופיזית, כולל חנק.
הזוג שנראה “הכל תקין” מול מה שהתגלה מאחורי הקלעים
התמונה שהוצגה בבית המשפט הייתה כמעט קלישאתית: זוג ממעמד בינוני, בית מסודר, חיים “נראים טוב” מבחוץ. אבל התביעה תיארה מציאות אחרת לגמרי. על פי הטענות שהתקבלו, במשך תקופה של כמעט ארבעה חודשים, פרסטון הפך לכלי לסיפוק רצונות, תוך התנהגות פסיכולוגית ומינית פוגענית.
במהלך קריאת פסק הדין, וורלי קרס פיזית והקיא ממש בתוך הדוכן. מקגוואן-פזאקרלי עמד ללא תנועה. השורה התחתונה לא השתנתה: וורלי הורשע במספר סעיפים חמורים מאוד, כולל רצח, תקיפה תוך חדירה, תקיפה מינית, גרימת חבלה חמורה ואכזריות. מקגוואן-פזאקרלי הורשע בכך שגרם או אפשר את מותו של ילד, לצד עבירות של אכזריות ותקיפה מינית.
האם הביולוגית: רוצחת סדרתית שהסיפור שלה חזר כמו בומרנג
ואז מגיע החלק שבאמת תופס את הראש: נחשף שפרסטון היה בנו של שרה דייווי, כיום בת 42, שהייתה כבר בעבר מעורבת בפשע רצח מזעזע. בגיל 14 היא רצחה את לילי לילי בת ה-71. לפי מה שתואר בהליכים, לילי עברה עינויים אכזריים: השפריצו לה שמפו לעיניים, חתכו אותה בסכין, וחנקו אותה באמצעות סתימה חזקה כל כך סביב הפה עד שיניים תותבות נדחפו פנימה. לאחר מכן גופות הועברו והושלכו לתעלה, ובמקביל בוצעו שיחות ממכשיר הטלפון שלה ושימוש בכספי הפנסיה שלה לרכישת ממתקים.
פרסטון נולד ביוני 2022 בבית חולים בוויתנשאו, בזמן ששרה הייתה בכלא. כעבור חמישה ימים בלבד הוא הוצא ממנה על ידי שירותי הרווחה והועבר להורים אומנים. שרה רצתה לאמץ באופן פורמלי, אבל פרשה מההליך לאחר מאבק בסרטן שד.
איך התינוק מת: מצלמות, חבלות, ושאלה אחת שמסרבת להיעלם
בבית המשפט הוסבר שביום מותו פרסטון הוגדר כילד “ללא פציעות” שהובא לבית של אמו של וורלי, שם צילמו אותו כשהוא שמח על ברכיה. אבל אחר כך, לפי העדויות, הוא נכנס פעמיים למצוקה נשימתית. האירוע הראשון תועד במצלמה של הטלפון של וורלי, ואז התרסקות קטלנית התרחשה זמן קצר אחרי.
מקגוואן-פזאקרלי הביא את פרסטון לבית חולים אחרי שחזר מהעבודה במנצ’סטר. וורלי טען שהילד “טבע” באמבטיה אחרי שהשאיר אותו לרגע בזמן שהחליף בגדים. אבל בדיקה שלא הותירה מקום לספק מצאה שאין מים בדרכי הנשימה, והצביעה על מוות כתוצאה מחסימה חריפה בדרכי האוויר העליונות, יחד עם סימני חבלה בצוואר ופגיעות פנימיות. בנוסף דובר על מעל 40 סימני חבלה.
האם היה “ספק סביר”? בית המשפט אמר שלא
התביעה טענה שהראיות מצביעות חד משמעית על התעללות מינית שהובילה למוות. נטען גם שמקגוואן-פזאקרלי ידע מה הסיכון הברור שוורלי מציב לילד, ובחר להתעלם. בית המשפט שמע על אירועים קודמים: אשפוזים עקב קשיי נשימה, פריחה לא מוסברת, חבלה בזרוע ושברים, כולל פגיעה שהובילה להאשמה חמורה.
השופטים נדרשו למעלה משבעה שבועות של משפט, ובסך הכול חברי המושבעים הקדישו 13 שעות כדי להגיע להכרעה. עכשיו, השאלה הגדולה היא לא רק “מי ביצע”. אלא איך מערכת שאמורה להגן על ילדים לא הצליחה לעצור את זה בזמן.
בשלב גזר הדין עדיין לא נאמר מה יהיה העונש בפועל, אבל לפי התיאור בבית המשפט, אין מדובר בכישלון קטן. מדובר בהתעללות שהסתיימה ברצח של תינוק בן 13 חודשים. וזה, גם אחרי שמסיימים לקרוא את הפרטים, עדיין מרגיש כמו משהו שצריך להסביר לעצמנו מחדש: איך זה היה יכול לקרות בכלל.
