הדרמה הפוליטית בבריטניה קיבלה היום טוויסט שלא כדאי לזלזל בו: ג’ון הילי, שר ההגנה, הודיע על התפטרות מהממשלה. למה זה בוער? כי הוא לא פשוט עוזב. הוא מאשים את קייר סטארמר, ובאותה נשימה גם את שרת האוצר רייצ’ל ריבס, בכך שהם לא “מגנים” את המדינה בזמן שהאיומים רק גדלים.
הילי טען שלא יכול היה לקבל את ההסדר בתוכנית ההשקעות להגנה. הטענה שלו הייתה חדה: זה לא מספיק. הוא אמר שההצעה רחוקה מהמשאבים שנדרשים “בזמן מסוכן”, ושגם המספרים שמסתובבים סביב ההגדלה הם פשרה. לפי ההיגיון שלו, ההשקעה אמורה לעלות משיעור של 2.6% מהתמ”ג ל-2.68% עד 2030, במקום לקפוץ משמעותית כדי לעמוד על “הדחיפות של מוכנות להילחם”. הוא הוסיף שזה שקול לתוספת של כ-10 מיליארד ליש”ט, בערך שליש ממה שביקשו בפועל.
וכאן נכנס החלק המעניין באמת, כי זה לא רק ויכוח מספרים. הילי האשים שסטארמר והאוצר לא התחייבו למשאבים הנדרשים. במילים אחרות: יש תחושה שהממשלה לא רוצה לשלם את המחיר התקציבי של הגנה, ומעדיפה לפנות את הכסף דרך קיצוצים במקומות אחרים, או אפילו דרך “סידורים” שדוחקים את ההחלטות קדימה.
הוויכוח האמיתי: רווחה מול ביטחון
בצד של מקורבי אנדי ברנהאם, כבר מיהרו להציג את ההתפטרות כעמדה עקרונית. מנגד, פוליטיקאים לשעבר במערכת הביטחון יצאו עם ביקורת חריפה: הם כינו את המצב “תאונת דרכים” וקראו לחברי פרלמנט להפסיק להתנגד לריסון תקציבי רווחה כדי לפנות מקום למימון ביטחוני.
ואז הגיע הרמז שמדליק נורה אדומה: גורם במערכת האוצר רמז שהילי בעצם לוחץ לקיצוצים בבתי ספר ובבתי חולים. זה הופך את הסיפור למשהו יותר גדול משר שמתפטר. זה נראה כמו קרב על סדר עדיפויות לאומי: האם בוחרים לייצב תקציב דרך קיצוץ רווחה, או דרך שינוי כיוון בהשקעות הביטחון.
סטארמר עונה: “ההגנה בטוחה” אבל זה נשמע כמו התחמקות
בתגובה להתפטרות, סטארמר אמר שהתוכנית תבטיח שהמדינה בטוחה, ודחה רמיזות שמדובר בזלזול בתקציב ההגנה. הוא הכריז שההסדר ייתן “עלייה חסרת תקדים” בהוצאות ההגנה בצורה בת קיימא, ושהכוחות המזוינים יקבלו השקעה נחוצה.
אבל הוא גם הציב גבול: מי שירצה להאיץ או להגדיל מעבר, יצטרך לשלם מחיר של “הלוואות לא אחראיות”. כלומר: גם אם כולם מבינים שצריך יותר, הפוליטיקה עדיין נאבקת באיזה “יותר” אפשר בלי לשבור את תקציב המדינה.
מתי זה היה אמור לצאת לפועל? ובפועל: זה התפוצץ לפני
התוכנית אמורה הייתה להתגלות, לפי הכוונות, מוקדם יותר. אבל ההתקדמות נעצרה כי האוצר והשרים התקשו למצוא מקור מימון. בינתיים, הילי גם לא הספיק את הביקור שתוכנן עם סגן ראש הממשלה האוסטרלי. הוא החליף את הלו”ז במפגש מתוח בלונדון עם סטארמר, ואז התפטר.
כעת ראש הממשלה מחפש מחליף. בין השמות שנזרקו לתפקיד נשמע גם שר הביטחון דן ג’רביס. במקביל, יש מי שמריח הזדמנות פוליטית: ברקע הבחירות הפנימיות והספקות סביב כוחו של סטארמר, חלק מהאנשים במערכת כבר מדברים על “שיתוק” ועל כך שהממשלה לא תצא מזה עד שיחליפו את ראש הממשלה.
המספרים שעל השולחן: 3% עד 2030 ו-3.5% ב-2035
במכתב ההתפטרות הילי חיבר בין ההתחייבויות ליעדים עתידיים. הוא הזכיר את הדיון סביב קפיצה ל-3.5% עד 2035, ואת הטענה שבריטניה חייבת לקבוע יעד של 3% עד 2030. לפי ההסבר שלו, בלי תוכנית שמתאימה לרגע, הוא נאלץ לקבל החלטות שיפגעו במוכנות הצבא, יגדילו סיכונים לאנשי הכוחות, ואולי יקטינו את רמת הביטחון של המדינה.
במילים אחרות: הוא מצייר את זה כבחירה בלתי אפשרית. או שמממנים ביטחון כמו שצריך, או שמקבלים מציאות שבה הכוחות משלמים את המחיר.
שאלה אחת שמסרבת להיעלם
אם הילי צדק שהפער בין “מה שנדרש” לבין “מה שמציעים” הוא אמיתי, אז השאלה היא לא רק מי יחליף אותו. השאלה היא למה כל המערכת נכנסה למצב שבו שר הגנה מרגיש שאין לו ברירה. כי כששר ביטחון עוזב בגלל תקציב, זה בדרך כלל לא קורה בגלל טעות אחת. זה קורה כשהפערים כבר הצטברו זמן רב.
