יש משהו כמעט בלתי הגיוני בסיפור הזה: הבחור שמכונה “מלך ארץ הקעקועים” עבר הזרקת דיו אינסופית על הגוף, ובכל זאת הוא מודה בפה מלא שהוא “פוחד ממחטים”. לא רק פחד קטן. פחד שמתחיל עוד בבית הספר.
הגיבור הוא מתיו וולן, בן 46, שאפילו שינה את שמו בהליך משפטי לשם הבמה “Bodyart”. היום הוא אחד האנשים המוקעקעים ביותר בבריטניה, כמעט עם כיסוי מלא של דיו על פני הגוף. ואם זה לא מספיק, ב־2012 וב־2014 הוא גם קיבל הזרקת דיו ישירות לתוך העיניים. כן, לתוך העיניים.
ההפתעה הגדולה: מחטים מפחידות אותו למרות כל הדיו
במבט ראשון זה נשמע כמו סתירה מוחלטת. הרי אם אתה מכניס מחטים לעור במשך מאות ואף אלפי שעות, איך אפשר להישאר עם פחד? אבל אצל Bodyart זה עובד הפוך: החשש לא נעלם. הוא אומר שהפחד מלווה אותו מאז שהוא היה ילד.
הזיכרון המכונן: חיסון נגד שחפת (TB). הוא מספר שהחוויה הזאת הפילה אותו לפאניקה. הוא לא רק לא אהב את זה. הוא החליט בראש ובראשונה לעשות הכל כדי להימנע ממחטים, למרות שבסוף החיים לקחו אותו דווקא לעולם שמבוסס עליהן.
“כל קעקוע הוא קרב בראש”
Bodyart מתאר שכל מפגש קעקועים הוא מאבק נפשי. הוא משתמש בגישה של “אין כאב בלי תוצאה”: אם הוא רוצה יצירת אמנות על הגוף, הוא צריך לעבור דרך הכאב. הוא לא מתכחש לזה. הוא אפילו מדבר על זה כמו מלחמה עם הגוף שלו, ואז על השקט שמגיע אחרי.
כדי להפוך את זה לנסבל יותר, הוא מתכונן כמו ספורטאי: קודם כל לישון טוב לפני כל סשן, לשתות הרבה כדי להיות מיובש פחות, ולעבוד עם מקעקע שמסוגל להרגיע את האווירה. ובכל זאת, הפחד נשאר חלק מהמשוואה.
הקעקוע הראשון כמעט היה הקעקוע האחרון
הקעקוע הראשון שלו היה בגיל 16: בולדוג אנגלי על הזרוע הימנית. הוא עשה את זה בסטודיו בדיגבת', בירמינגהם. הוא טוען שאז “כמעט הכל השתבש”: הקעקוע נדבק, ובזמן ההחלמה אנשים שעבד איתו המשיכו לטפוח לו על הזרוע. מבחינתו זה החמיר את המצב.
וזה עוד לא הכל. למרות הטראומה הראשונית הזאת, הוא חזר לעוד קעקוע בערך שנה אחר כך, אחרי שהוריו איימו לגרש אותו מהבית אם ימשיך עם זה. בסוף, הוא לא גורש, והסיפור התגלגל למשהו הרבה יותר גדול: השקעה של יותר מ־30 אלף ליש”ט כדי לכסות כמעט את כל הגוף בדיו.
טכנולוגיה לא תמיד מזהה אותו, אבל המחטים? המחטים תמיד
ההופעה הקיצונית שלו יצרה גם בעיות עם מערכות זיהוי פנים. הוא סיפר שבעבר זה חסם ממנו גישה לפורנוגרפיה, כי הסורקים פירשו שהוא “עם מסכה”. מצד אחד זה מצחיק, מצד שני זה מראה עד כמה השינוי בגוף ובמראה משבש את הטכנולוגיה.
אבל מה שלא השתבש זה הפחד ממחטים. כדי להתמודד איתו, הוא משתמש בטכניקות שונות להפחתת כאב וחרדה ברגע שמחט נוגעת בעור.
2016: “זה היה כמו גיהנום, אבל עברתי את זה”
הרגע שבחן את השיטות שלו עד הסוף הגיע ב־2016. הוא הושעה מהתקרה בזמן של־36 מקעקעים מוסמכים עבדו עליו בו זמנית במסגרת ניסיון לשבור שיא גינס. הוא מתאר שזה הרגיש כמו אירוע אפוקליפטי: מצד אחד מפחיד, מצד שני הוא לא נשבר ועבר את זה.
הוא גם מספר שטכניקות התמודדות יש הרבה. לפעמים הן עובדות, כמו תרגילי נשימה שמקעקעים ותיקים נותנים. אבל לפעמים זה לא מספיק: אתה שואף בזמן שהמחטים חודרות לאט לתוך העור, ואז נושף, ואז פתאום אתה מגיע לאפיזודה של נשימות מהירות מדי, ומחשבה אחת דוחפת אותך: למה אתה עושה את זה בכלל?
הוא כמעט סיים עם קעקועים: 4 וחצי שנים בלי דיו חדש
למרות הכיסוי כמעט מלא, יש אזורים שהוא החליט לא לקעקע: למשל קווים אדומים סביב עפעפיים או שפתיים. לדבריו, הכאב שם פשוט יותר מדי. מאז הסשן האחרון שלו הוא לא חזר לקעקועים במשך ארבע וחצי שנים. היצירה האחרונה הייתה “חצי שרוול שחור” (blackout), והוא לא שולל שבעתיד יכסה עוד.
אז למה הוא ממשיך? כי הוא אוהב את האמנות
הנקודה האחרונה היא אולי הכי אנושית: למרות שהפחד לא נעלם, Bodyart אומר שאין לו חרטות. הוא לא רודף אחרי תחושה נעימה. הוא רודף אחרי תוצאה. “אני פשוט אוהב את האמנות”, הוא מסכם. הפחד נשאר, אבל התשוקה לא.
