יש דברים שהיית מצפה שיסגרו בגללם אתר תיירותי. תחזוקה. שיפוצים. מזג אוויר. אבל בניו זילנד קיבלו סיבה הרבה יותר בוטה: צואת אדם. כן, אותו דבר שאף אחד לא רוצה לראות, בטח לא בתוך מקום שמיועד למשפחות ולמבקרים.
בעיר מאסטרטון, מועצת המחוז סגרה זמנית את Fernery, מבנה בתוך Queen Elizabeth Park שמאכלס מעל 60 זנים של שרכים. הסיבה הרשמית הייתה כמה אירועים שבהם אנשים עשו את צרכיהם בתוך המבנה. בגלל שזה מייצר מפגע בריאותי, צוותים נשלחו לניקוי, והיעד היה לפתוח מחדש למחרת.
בפוסט שפורסם ברשת החברתית של המועצה נכתב שהיו לאחרונה כמה תקריות חוזרות ונשנות של אנשים שמטילים את עצמם על המקום הלא נכון. התוצאה: סגירה לצורך ניקוי אינטנסיבי, בתקווה לחזרה לפעילות כבר ביום הבא. במילים אחרות, זו לא הייתה תקרית חד פעמית של “פספוס”, אלא משהו שחזר על עצמו מספיק פעמים כדי להפעיל מנגנון אכיפה ושיקום.
מה הבעיה מעבר לעניין המגעיל?
ברור שזה לא אסתטי, וברור שזה גם לא נעים לריח או למראה. אבל השורה התחתונה היא בריאות הציבור. כשצואה נמצאת במתחם סגור ומטופח, זה עלול להפוך לקרקע נוחה לחיידקים ולסיכונים תברואתיים, במיוחד במרחב שמושך מבקרים מכל הגילאים.
דובר מטעם המועצה גם חידד את הצד המשפטי: עשיית צרכים במקום ציבורי נחשבת לעבירה פלילית במסגרת חוק Summary Offenses Act 1981. כלומר, זה לא “סתם חוסר נימוס”. זו התנהגות שמוגדרת כעבירה, ושאם זה יקרה שוב, מעורבים יפנו לטיפול משטרתי.
אז למה דווקא שם? הרי יש שירותים קרובים
והנה החלק שהופך את זה ליותר מסיפור “מישהו התבלבל”. במועצה הדגישו שיש כמה שירותים במרחק הליכה קל מהמתחם עצמו. בנוסף, בפארק יש שירותים ציבוריים במרחק של בערך שתי דקות מה-Fernery, וגם שירותים נוספים באזור המרכז העסקי של העיר, במרחק של כמה דקות נסיעה או הליכה.
אז השאלה המתבקשת היא לא רק “מה קרה”, אלא “למה בחרו דווקא את המקום הזה”. אם יש חלופות נגישות, אז זה נראה פחות כמו טעות של רגע ויותר כמו החלטה מודעת או זלזול בוטה במרחב הציבורי ובאנשים שסביב.
האם זה באמת נדיר? המועצה טוענת שכן
באותה הודעה גם צוין שזה סוג התנהגות ש”למרבה המזל” קורה לעיתים נדירות. ועדיין, נדירות לא עוזרת למבקרים כשהם מגיעים למקום שתוכנן להיות גן רגוע וירוק, ומוצאים אותו מושבת לניקוי.
בינתיים, ה-Fernery אמור לחזור לפעילות אחרי השלמת עבודות הניקוי. אבל הסיפור הזה משאיר טעם לא טוב: לפעמים מה שמפיל אתר תיירותי זה לא תקלה טכנית או חוסר תקציב. לפעמים זה בני אדם, ובמיוחד כשלא חושבים רגע קדימה.
