יש סיפורים שבהם הזמן לא מרפא, הוא רק מכסה. מארק וולס, בן 52 מקליפורניה, גדל עם גרסה אחת ברורה: אביו, דייל ויין וולס, מת בתאונת ציד. אבל אחרי כל כך הרבה שנים, משהו התחיל לחרוק. לא כי מארק היה חובב קונספירציות, אלא כי כשהמסמכים לא מסתדרים, גם הסיפור הכי נוח מתחיל להתפרק.
הכול התפוצץ לו בפנים כשהיה בן 18, ממש לפני הגיוס לחיל הנחתים. כחלק מהבירוקרטיה הוא נדרש להביא תעודת פטירה של אביו. שם, איפה שציפו לסיבה חד-משמעית, הופיע סעיף שגרם לו לעצור: סיבת המוות הוגדרה כלא ידועה. מארק עימת את אמו, ואז קיבל תשובה שלא רק סתרה את מה שחשב שהוא יודע, אלא גרמה לו להבין שהאמת על מות אביו כנראה לא הייתה שם בכלל.
דייל נעלם בפברואר 1985, כשהיה בן 38. חודשים אחר כך נמצאה גופה ביער ליד קולפקס, קליפורניה, במרחק של בערך רבע מייל מבית האקס של דייל. במשך שמונה חודשים הגופה נשארה בלי זיהוי, ובזמן הזה בעלי חיים פגעו בה קשות. לבסוף סבו של מארק מצא את השרידים, יצר קשר עם המשטרה, והגופה קיבלה את התפקיד שבו אנשים רצו להאמין: “זה הוא”.
אבל גם כאן, הסיפור לא התחבר עד הסוף. מארק מספר שכשהתיק נבדק שוב ושוב, הוזכרו שלוש יריות שנמצאו ליד הגופה. זה הספיק להרבה אנשים כדי להניח שמדובר בהתאבדות. רק שלא הייתה מסקנה רשמית שסגרה את זה. מארק, כילד, לא היה באמת בעמדת כוח לשאול שאלות. הוא קיבל הסבר, והמשיך הלאה. עד שהסדק שבמסמכים הפך לשבר.
המהלך האחרון: חפירה ובדיקת DNA
בשנים שאחרי הסתירות הוא ניסה להשיג מידע. בתחילת שנות ה-2000 הוא פנה למשרד השריף בתקווה לקבל תשובות, אבל יצא עם תחושה עגומה: “כנראה שאין מה לעשות”. אז הוא עשה את מה שהרבה אנשים לא מעזים: לבדוק מחדש עם מדע.
באוגוסט 2019 מארק שילם כדי לבצע הוצאת קבר. הוא רצה תשובה אחת פשוטה: אם המדע יצליח איפה שהחקירות הישנות נכשלו, אולי סוף סוף תהיה ודאות. התוצאות הגיעו רק במאי 2022, והן לא היו רק הפתעה. הן שינו את כל המפה.
התשובה שהפכה את הכל לתיק נעדרים
במעבדה השוו DNA מהעצמות שהוצאו עם דגימה שנלקחה מאחותו של דייל, שרון סרוויס. המסקנה הייתה חדה וברורה: דייל לא יכול היה להיות מקור דגימת העצם שנבדקה. במילים אחרות: האיש שקברו תחת השם של דייל ושהמשפחה התאבל עליו מאז 1985, כנראה לא היה דייל בכלל.
מארק תיאר את הרגע שבו קיבל את התוצאות ככעס גדול. לא רק בגלל שהסתבר שאביו לא היה בקבר, אלא גם בגלל השאלה המפחידה יותר: אם זה לא אביו, אז איפה הוא? האם הוא בכלל חי? האם הוא מת איפשהו בלי שהמשפחה ידעה?
הגילוי הפך את הדיון מ”חקירת מוות” ל”חקירת היעדרות”. המשטרה עדיין לא זיהתה מי הוא האיש שנקבר תחת השם של דייל. ובמקביל, דייל עצמו רשום שוב באופן רשמי כנעדר.
הקטע המטריד: איך זיהו קודם?
דובר של משרד השריף של פלייסר קאונטי הסביר שבעבר הזיהוי נעשה באמצעות רשומות דנטליות, לפני שהשרידים שוחררו למשפחה. אבל עכשיו, כש-DNA מפרק את השיוך, ברור שההליך הישן לא מספק יותר את התשובה שאנשים נשענו עליה כל כך הרבה שנים.
מעל ארבעים שנה אחרי היעלמותו, מארק עדיין לא יודע לאן אביו נעלם ומי באמת טמון בקבר. אבל לפחות יש משהו חדש: לא סתם עוד שמועה, אלא נתון ביולוגי שמכריח את כולם להביט באותה שאלה שוב, מאפס. ומי שחושב שהאמת תמיד מגיעה בסוף, כדאי שיזכור את מארק: לפעמים היא מגיעה רק אחרי שמישהו מחליט לחפור.
