סאות'המפטון מתעוררת שוב לרעש. אחרי עימותים ליד זירת הרצח של הנרי נואק, המשטרה נערכה למחאות נוספות: 11 שוטרים ועוד כלב משטרתי נפצעו במהלך הפרות סדר, והכול מתדלק כעס ציבורי שמסרב להירגע.
הטריגר המרכזי שהצית את הזעם היה סרטון ממצלמות גוף: מתוכו רואים את נואק בן ה-18 כשהוא אזוק בידי שוטרים, למרות שהיה פצוע ומדמם אחרי שדקר אותו תוקף. בסרטון וברקע לסיפור נטען שהתוקף טען טענות כוזבות על כך שמדובר באירוע גזעני, בזמן שנואק עצמו חזר שוב ושוב על משפט אחד: “אני לא יכול לנשום”, עד מותו.
במשטרה במחוז המפשייר עדכנו שהגדילו סיורים באזור סאות'המפטון והזהירו מפני מעצרים נוספים בעקבות “סצנות בלתי מתקבלות על הדעת”. הדיווחים מצביעים על כך שאנשים יידו בקבוקי זכוכית לעבר השוטרים, והאלימות התגלגלה מהר ממחאה לרדיפה ממשית.
הפוליטיקה נכנסת לבוץ: “שתי שכבות” באכיפה
אבל זה לא רק עניין של רחוב. מהר מאוד התפתחה גם סערה פוליטית. הטענה המרכזית: הנחיות של משטרה שמנסות להתמודד עם הטיות גזעיות עלולות, לטענת מבקריהן, ליצור מצב שבו אנשים מקבוצות אתניות שונות מקבלים יחס שונה. לכן גם בוחרים לנסח את זה כ”אכיפה בשתי שכבות”.
מנגד, גורמים במערכת ההפעלה טוענים שהמטרה הפוכה לגמרי: לא “לכבות” שוויון, אלא להגיע לשוויון תוצאות. לפי ההסברים, יש מסמך מחויבות נגד גזענות שפורסם לפני שנה, שלפיו “צדק גזעי” לא אומר לנהוג בכולם בדיוק אותו דבר או להתעלם מצבע עור. במקום זה, אומרים שם, רוצים לצמצם פערים בין קבוצות בשאלה מי עלול להיות מסווג כעבריין או להיחשד.
הסיפור עצמו כולל פרטים קשים: התוקף, ויקרום דיגווה בן 23, דקר את נואק שש פעמים. במהלך האירוע נטען שהוא שיקר לשוטרים וטען שנואק תקף אותו על רקע גזעני, כולל טענה שנואק קרע לו את הטורבן. בנוסף, לפי הטענות, הוא גם ציין פגיעה בעין. נואק, כך נטען, היה סטודנט למימון באוניברסיטת סאות'המפטון, ותואר כאדם “חביב ומוכשר”.
מי אמר מה בפרלמנט: זעם, התראה, והאשמות הדדיות
במהלך דיון מתוח, קמה דרישה לבחון את תגובת המשטרה. מנהיגת המפלגה השמרנית קמי בדנוך אמרה שהאירוע חייב להיות “קריאת השכמה” ושצריך לבטל כללים שמייצרים לכאורה אכיפה בשתי שכבות. גם נייג'ל פאראג' התערב ואמר שלא ניתן להמשיך במצב כזה. הוא הזהיר שההתפרעויות בסאות'המפטון עלולות להחמיר אם הממשלה לא תפעל.
מנגד, ראש הממשלה קייר סטארמר טען שאין הצדקה לאלימות “המתועבת” והטיל אחריות על פאראג' על כך שהוא מעודד את הציבור להפגין “כעס קר”. סטארמר גם אמר שהוא לא מאמין שיש בפועל “אכיפה בשתי שכבות” בבריטניה.
המשטרה: בדיקה עצמאית, אבל גם הרבה בלבול מקוון
במקביל לדיון הציבורי, יש מהלך בירור רשמי: מועצת ראשי המשטרה הודיעה שתבחן מחדש את ההנחיות, ומשרד הפנים קיבל את הטענה שההתנהלות הייתה “שגויה”. ועדת פיקוח עצמאית (IOPC) אמרה שהחקירה עדיין נמשכת ושבוחנים גם את מצלמות הגוף, אבל בתוך הקשר מלא של הראיות.
הבעיה הנוספת היא שמועות. לפי הטענות, ברשת הופצו שמות של שוטרים שזוהו בטעות, כולל איומים חמורים שגרמו לאחד מהם לעבור לבית בטוח ולהרחיק את עצמו מהמשפחה. גם נטען שהמידע השגוי והפרשנויות הלוחמניות רק החמירו את המצב במקום להרגיע אותו.
ומה עם הדת והלהב? למה זה חוזר שוב ושוב
עוד שכבה שמסבכת את התמונה היא עניין הלהב: לפי גורמים בקהילה הסיקית, הדיגווה השתמש בסכין טקסית שאינה תואמת את ה”קירפן” כפי שמקובל לתאר אותו. נטען שמותר לשאת את הקירפן מטעמי דת, אבל אם הוא נשלף לשם תקיפה הוא מוגדר כנשק פוגעני.
השופט אמר שהוא משוכנע שנואק לא אמר דבר גזעני לתוקף, ואף התייחס לכך שממצאים רפואיים מצביעים על כך שהפציעות היו כנראה לא ברות הצלה גם אם היו ניתנים עזרה ראשונה מוקדם יותר.
השאלה שממשיכה לרדוף את כולם
בין מחאה לכעס פוליטי, בין מצלמות גוף לבין ויכוח על הנחיות, השאלה האמיתית נשארת פתוחה: האם השוטרים קיבלו החלטה טרגית מתוך טעות אנושית, או מתוך מערכת כללים שמטמיעה הטיות? בינתיים, המשפחה מבקשת שאף אחד לא ינצל את מותו כדי להצית חלוקה נוספת, אבל ברחובות נראה שהשאלה כבר הפכה לדלק.
