הגמר של האח הגדול הסתיים, ורפאלה טווינה יצאה מהבית הסגור במקום הרביעי, אבל בבית שלה זה לא היה רק סיפור של תכנית ריאליטי. מי שלקח את זה במיוחד ללב הוא אחיה, יוחנן טווינה, כוכב רשת עם קהל גדול, שבמהלך העונה ניהל בפועל את החשיפה של אחותו וקרא שוב ושוב לצופים להצביע לה.
עכשיו, אחרי שסיימו לצפות, לדבר ולהתלהב, יוחנן חשף בסטורי באינסטגרם משהו שלא הרבה אנשים רואים מאחורי הקלעים: המחיר הנפשי שהמסע הזה גבה ממנו וממשפחות של המשתתפים.
הוא אמר את זה ישר: “לא בטוב”
יוחנן לא עטף את זה. הוא כתב שהמצב הנפשי שלו לא טוב בכלל ושכבר כמה ימים הוא מתקשה לישון בגלל לחץ וחרדה. לדבריו, הוא כל הזמן מרגיש שהוא לא עושה מספיק בשביל אחותו, ומכאן נולדה תחושת אחריות חדשה וכואבת: “מפחיד אותי שיש לי כל כך הרבה אחריות פתאום”, הוא שיתף.
הוא גם הסביר שהוא נכנס לתוך עולם של דחיפה, מסרים, ותחושת מחויבות שמרגישה אינסופית. רפאלה מצדה הפכה לדמות משמעותית בתכנית, כזו שיצרה לא מעט סערות לאורך העונה, והמשפחה נדרשה להתמודד עם תגובות מהבית. יוחנן הודה שהבחירה שלו לתמוך מקרוב ושלא להישאר בצד “על הדרך” שינתה לו משהו פנימי.
“הייתי בלופ שלא נגמר”
לפי מה שתיאר, הוא מצא את עצמו במשך חודשים בתוך רוטינה שלא באמת נותנת לנשום. הוא תיאר תקופה שבה הוא היה מרוכז כמעט רק בדבר אחד: לעזור לאחותו, לקדם אותה ולוודא שהמסר יגיע. ואז הגיע הגמר, והוא חשב שאולי זה ישחרר. אבל אצל יוחנן זה לא עבד.
הוא אמר שהוא יודע שזו גם נפילת המתח אחרי מה שהיה, אבל הוא לא מצליח לצאת מזה. לדבריו, הלב שלו דופק מסביב לשעון מרוב חרדה ולחץ, והוא מנסה להתנתק לרגע אבל לא מצליח. הסיבה? פחד לאכזב ופחד מהתחושה ש”תמיד יכולתי לעשות יותר”.
גם טעות קטנה מרגישה כמו אסון
הקטע הכי מטלטל מבחינתו הוא איך שהמוח שלו מתנהל: כל טעות טכנית שהוא עושה, אפילו משהו קטן, נצרב אצלו כאילו זה סוף העולם. הוא תיאר מצב שבו אין רגע של רוגע אמיתי, כי הוא חי בלחץ בלתי פוסק. במילים פשוטות, גם כשהתכנית נגמרה, הראש שלו לא הפסיק.
הוא סיים עם הבטחה לעוקבים
בסוף הוא ניסה להרגיע גם את מי שעוקבים אחריו וגם את עצמו. הוא כתב שעדיין תהיה בסדר, ושיש לו אהבה גדולה לקהל שלו, ושיחזור להיות יוצר התוכן שהוא אוהב להיות כמה שיותר מהר.
בין רפאלה שהגיעה לגמר לבין יוחנן שממשיך להתמודד עם מה שנשאר אחרי המסך, מתחדדת נקודה שרוב הצופים כמעט לא חושבים עליה: לפעמים מאחורי כל קריאה להצביע יש גם משפחה שלוקחת את זה הביתה, לתוך הלילות, לתוך הלחץ, ולתוך הגוף.
