העונה החדשה של האח הגדול נפתחה לפני יומיים, והבית כבר קיבל עד עכשיו 19 דיירים ודיירות. אבל בתוך כל הרעש הזה יש מישהי אחת שמרגישה כמו “סיבוב שני עם נשמה”. הודיה כהן. מי שהגיעה בעבר במקום השני: קרוב כל כך למיליון: ועכשיו חוזרת שוב, הפעם עם אש בעיניים ועם לב שכבר עבר דברים שאף אחד לא אמור לעבור.
והקטע? היא לא נכנסת כדי “לשחזר” את מה שהיה. היא אומרת שהיא באה חדשה לגמרי. לא עושה השוואות. לא משחקת תפקיד. רוצה לעבור את המסע עם עצמה: לפני כל השאר.
1) מה גרם לה לחזור אחרי מקום שני?
היא הייתה אז בשנות ה-20: בערך בגיל 20–21. זה היה לפני בערך 7 שנים, בתוכנית “2025” שהייתה לה כמו מבחן. היא יצאה עם תחושת “שנייה מהמיליון”. וכשאתה יודע שהיית שם ולא לקחת: זה לא נעלם. זה יושב. וכששואלים אותה אם היא “הייתה חייבת” לחזור: היא עונה הכי אנושי שיש: מי לא רוצה לנצח? אבל הפעם היא מקווה שזה יהיה שונה.
2) הדלפה שהכניסה אותה ללחץ : והיא לא יודעת לשקר
היא מספרת שהליהוק שלה יצא לחשיפה מוקדמת, וזה גרר המון הודעות ושאלות. והיא, כמו שהיא מודה, לא מסוג האנשים שיכולים לעגל פינות: “קשה לי מאוד לשקר”. היא לא תמיד הספיקה לענות לכולם, והיא גם מתנצלת על זה: כי כל הסיטואציה הייתה תהליך מלחיץ ולא פשוט.
3) הטרגדיה שמלווה אותה מאז 7 באוקטובר
ואז אנחנו מגיעים לרגע שלא נכנס לספוילר. ב-7 באוקטובר היא חוותה טרגדיה משפחתית כואבת: אחיה הצעיר אברהם ז״ל נרצח אחרי שהיה חלק מצוות ההקמה של מסיבת הנובה. ימים ספורים אחר כך נפל גם בן הדוד מתן ברג׳יל ז״ל בקרב על ישובי העוטף.
היא מתארת איך הרגע נתפס בכלל לא כמו סרט: אלא כמו בלבול מתמשך. היא גרה בממ״ד, לא שמעה אזעקות, התעוררה סביב 12 בצהריים, פתחה את האינסטגרם ואז התחילה לראות פרסומים. ואז קיבלה הודעה שאמרו לו: הוא היה שם. היא מספרת שהמוח ניסה להכחיש. “מה הסיכוי?”: זה הדבר הראשון שעולה. והיא אומרת שעד הרגע שבו בישרו את הגרוע מכל עברו שבועיים של חשיכה כמעט מוחלטת.
והכאב? הוא לא “נגמר”. היא אומרת שבכל בוקר היא מתמודדת עם זה מחדש. כל ערב. תמיד.
4) איך היא מתמודדת עם אבל בתוך בית טלוויזיוני
היא מספרת שהמשפחה שלה “קיצונית ברגשות”. כל אחד לקח את זה למקום אחר: אבל היום יש יותר קשר, יותר הבנה. היא גם מדברת על זה שהיא רוצה לשתף. לא עם כולם. פחות עם אנשים זרים. יותר עם חברים קרובים. אבל היא כן רוצה שיידעו מי הוא היה ואיזה בן אדם הוא.
יש גם רגעים שבהם היא “לא מצליחה לדבר לאוויר”: ואז זה תופס אותה. זיכרון. געגוע. סיטואציה קטנה שמדליקה את כל הסרט. היא מתארת שכעס הוביל אותה ביום יום שלה, ורק כשהייתה בהתבודדות: זה היה דיבור בצעקות, לא שיחה רגילה.
5) זוגיות, בית, והחלום האמיתי שלה אם תזכה
שואלים אותה על המיליון: והיא עונה ישר: קודם כל בית. מקום שהיא יכולה לקרוא לו בית, פינה שלה. לא “עוד כסף”, אלא שקט. לגבי זוגיות: היא פנויה, ומדברת בזהירות: הרגש יחליט. אבל היא גם מבהירה שלפני הכול היא עוברת את החוויה עם עצמה.
ואולי זה הדבר הכי חזק בסיפור שלה: היא נכנסת לאח הגדול לא כדי להוכיח משהו לעולם. אלא כדי למצוא גרסה יותר מדויקת של עצמה. ומה שקרה איתה: זה לא נעלם. זה פשוט עכשיו הולך איתה לתוך הקירות האלה.
אז השאלה היחידה שנותרה?
האם הפעם היא באמת תיגע במקום הראשון: או שהבית הזה יאלץ אותה להתמודד עם הדברים שהיא הכי ניסתה להדחיק?
